לא שזה ענייני

חיים אקשטיין הפך אופטימי עם ההכרזה על "זירת הקרב החדשה" וקיווה לעודד את כולם לעבור לשיטת הלחימה החדשה, עד שהוא שמע על פסק הדין של רוצחי משפחת פוגל

חדשות כיפה חיים אקשטיין 18/01/12 16:59 כג בטבת התשעב

לא שזה ענייני
דובר צהל, צילום: דובר צהל

בימים האחרונים החדשות ממש מרגיעות אותי. אני יודע, זה לא חלק מהתפקיד שלהן, התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה ומהדורות החדשות אמורות להפחיד את העם לפחות כמו אמסטף, אבל לאחרונה דווקא כותרות האימה עושות לי טוב. כל מתקפה וירטואלית נגד חברת אשראי מקומית מעודדת אותי, כל פעולת תגמול ישראלית מעודדת עוד יותר, ובעיקר משמח אותי לשמוע על ההבטחות של ההאקרים להמשיך במלחמה. לא שזה ענייני לטפל ביחסינו עם הסעודים, אבל כדאי מאוד להקשיב להצהרות שלהם על כך ש"זאת זירת הקרב החדשה נגד ישראל".

זהו, רבותי, אפשר לפנות את הבוידעם מכל הציוד של המילואים. אפשר לזרוק את המדים, לתלות את הנעליים, לבדוק בלב שקט את תיבת הדואר מבלי לחשוש שמא נמצאת שם מעטפה חשודה בצבע חום. גם לא צריך לדאוג לחיילי צה"ל העומדים על משמר ארצנו, הם לא יישארו שם עוד הרבה זמן. בעוד מיטב המוחות בפוליטיקה הישראלית מחפשים את הדרך לשים קץ למלחמות, באים בני דודנו מערב הסעודית ומציגים בפנינו פיתוח טכנולוגי ראשון מסוגו, פטנט שיחסוך מאיתנו הרבה מלחמות וכאב; במקום להפסיק להילחם, נעביר את כל המלחמות לאינטרנט.

לפחות אף אחד לא נהרג (צילום: צילום מסך, אתר ישיבת בני עקיבא יבנה)

אני יודע, זה לא הזמן להפגין אופטימיות, כשפרטי כרטיסי אשראי מסתובבים להם ברחבי הרשת ללא השגחה. ובכל זאת, חייבים להודות שמדובר ברעיון גאוני. זה חוסך כסף, זה חוסך כוח אדם, זה ידידותי לסביבה והכי חשוב - זה לא הורג. רק פוגע בכיס. פגיעה קשה וכואבת, אבל תודו שהיא הרבה יותר רכה מפגיעה של כדור, חס ושלום.

במלחמה הזאת לא צריך מטוסים, טנקים, תחמושת, רק תחכום. במלחמה הזאת אי אפשר לפרסם בעולם תמונות של הצבא הישראלי הכובש והאכזרי. מקסימום יגידו ב-CNN שהישראלים עושים משהו לא כל כך מוסרי, וגם אם זה יקרה - אפשר להפיל גם את האתר של ה-CNN. במלחמה הזאת, אם יש איזשהו רימון שיכול לפגוע בנו, זו רק חסימה של אינטרנט רימון שלא נותן להיכנס לאתרים מוסלמיים. במלחמה הזאת אין קרבות ממושכים, אלא אם כן יש עומס כבד על השרת. במלחמה הזאת אנחנו כבר לא צריכים להיות אריות, דרוש רק עכבר.

המהפכה רק התחילה, ויקח לה קצת זמן להתפשט, אבל לא רחוק היום שבו היא תכבוש את העולם. אם הצלחנו להעביר את כל מרחבי החיים שלנו לאינטרנט, אנחנו פותחים חשבון באינטרנט, עושים קניות באינטרנט, שולחים שו"תים, משלימים מניין, נפגשים על כוס קפה ורוכשים בתים באינטרנט, אז אין סיבה שלא נעביר לשם גם את שדה הקרב. אם לעולם יש מספיק שכל, הוא יאמץ את הפיתרון הזה בחום, ואולי אפילו אחמדינג'אד יבין שיותר משתלם להחליף את הפצצה שלו בווירוס ששולח דואר זבל לכל המחשבים בתל אביב. אפשר כבר להציב דד-ליין להתגשמות נבואותיו של ישעיהו: תוך חצי שנה, כל העולם יכתת חרבותיו למקלדות.

עד כאן בנוגע לאופטימיות שליוותה אותי במשך כמה ימים (וזה הרבה, יחסית לאופטימיות). האופוריה הזאת התפוגגה לה כלעומת שבאה, בערך בזמן שבו התקיים המשפט של רוצחי משפחת פוגל. בערך באותו זמן סוכל גם פיגוע. הסעודים יכולים ליהנות מפריצה לשרתים, וגם ההאקרים מכוחותינו שטורחים להגיב, אבל למרבה הצער - דווקא הסכסוך הישראלי-ערבי הוא אחד התחומים שלא יצטרפו לעולם למהפכה המקוונת. המהלך ההיסטורי בדרך לגאולת עם ישראל, שהמלחמות תופסות בו מקום משמעותי, רציני מכדי שיהיה אפשר להכריע אותו בדאבל-קליק.