כדי לחסוך תגובות מיותרות, ולמרות שהדבר ברור מאליו, אפתח בהצהרה הבאה: טבח משפחת פוגל מאיתמר הוא מעשה פשע בלתי נתפס. מן הסוג שלעולם לא מתרגלים אליו, ולעולם לא ניתן להסכין עימו.
אבל תגובות והצעות כאלו שנשמעו אמש מן הימין, ובכלל אלו - דבריהם של ח"כ מיכאל בן ארי והרב ברוך אפרתי - מעוררות שאט נפש של ממש, וראוי לו לקול המחאה להישמע, ובמיוחד באתר זה.
במאמר שפרסם אמש קרא הרב אפרתי לביצוע פעולה של ענישה קולקטיבית שרירותית, בתושבי הכפר ממנו הגיע המחבל. לטענתו, מדובר בתגובה מוסרית מן המעלה הראשונה, ההולמת את רצון האל, ואשר מהווה אנטיתזה לקוד מוסרי אחר, אותו מכנה הרב אפרתי "המוסר המערבי". אין זו הפעם הראשונה בה נעשה שימוש במונח מעורפל זה, ותמיד באותו האופן: כשמבקש אי מי לבצע פעולה לא מוסרית, ברברית ואכזרית, כמו ענישה קולקטיבית, תגי מחיר למיניהם, הריגת ילדים וכן הלאה - תמיד יצדיק זאת באמצעות יצירת הקונטרסט הפיקטיבי הזה בין מה שהוא כביכול "מוסר התורה" או "מוסר היהדות" לבין "המוסר המערבי".
ובכן קודם לכל, מדובר בקונטרסט מלאכותי. אין דבר כזה "מוסר התורה" כשם שאין דבר כזה "המוסר המערבי". בקרב חז"ל, כמו גם בקרב הפילוסופים של העולם המערבי, קיימות אינספור מחלוקות ואי הסכמות בכל תחומי האתיקה - החל ממושגיה הכלליים ותחום המטא-אתיקה ועד לרמות האתיקה היישומיות המפורטות ביותר. עקרונות אתיים "מערביים" ידועים, כמו תכליתנות, תועלתנות-כללים, מוסר של ציוויים דאונטולוגיים ומוסר של מידה טובה - מופיעים לרוב גם בדיוני האתיקה וההלכה היהודיים, כך שמלכתחילה, אין להנגדה זו מקום, לעניות דעתי, ומשום מה, תמיד נשלפים המושגים הפיקטיביים הללו בהקשרים כגון אלו - של קריאה למעשי נקם, לפגיעה בחפים מפשע וכן הלאה.
לכן אני חש צורך לכתוב את הדברים הבאים, ולהצהיר כי על אף היותי יהודי דתי, בעיניי דבריו של הרב אפרתי בלתי נסבלים, מנוגדים לרצון האל, ומימושם לא יהא אלא בבחינת הוספת חטא על פשע. אם אין מדינת ישראל מאמצת את הצעותיו הנפסדות, אין זאת עקב "מוסר מעוות" או "לחצים של הגויים", כדבריו, אלא כיוון שמדובר במעשה פסול ולא ראוי, הן כשלעצמו, והן מצד תוצאותיו והתועלת (או: אי התועלת) שעשויה להיגזר ממנו.
ראשית, טוען הרב אפרתי, כי על פי "מוסר התורה" הנ"ל "על המדינה לפעול בכל דרך על מנת להציל חיי יהודים". זוהי אמירה חסרת שחר. לפי שיטה זו, מותר למדינה לחטוף, בשרירות ליבה, נער ערבי הגון ושומר חוק, ולהמיתו לצורך השתלת אבריו בשלושה יהודים סופניים, וזאת על מנת להציל את חייהם. אני מקווה מאוד ומאמין שאין הרב אפרתי סבור שאכן כך הוא, ושאיננו נמנה על כת "תורת המלך", ואם כך - כבר נשמטה הקרקע מתחת ללב טיעונו, כיוון שמוסכם, שלא כל דבר מותר לעשות על מנת לשמור על חיי יהודים.
ומה מותר? בעוד שהרג אקטיבי, בפועל, של חפים מפשע, הוא גבול המקובל על הרב אפרתי, גירוש של חפים מפשע לא רק שהוא לגיטימי, אלא אף בגדר חובה מוסרית (כפי שאכן משתמע מדבריו, בהם הוא חוזר ומדגיש כי הוא קורא לביצוע גירוש ולא הרג, וצ"ע כיצד מתיישב הדבר עם העיקרון של "מוסר התורה" המופיע בראש הפסקה הקודמת). בהמשך להשוואה הקודמת מתחום הביואתיקה, נראה כי לפי שיטה זו, גם אין להעניק שירותי בריאות לאזרחי ישראל שאינם יהודים, אף אם הם משלמים מיסים. בכסף זה יש לעשות שימוש לצורך הצלת חייהם של יהודים, ואפילו של יהודי אחד. טוען הרב אפרתי במפורש, כי "אנו מצווים להגלות יישובים מהם יוצאים רוצחי יהודים, גם אם המוגלים חפים מכל פשע, באם השב"כ יעריך שהדבר יחסוך הרג יהודים ולו אחד". החרמת כסף או רכוש באופן שרירותי איננה שונה, מוסרית, מהגליה שרירותית (ואולי אף טובה הימנה), ואם האחת מוצדקת לצורך הצלת חיי יהודי - אין סיבה שגם השניה לא תהיה.
אולי ניתן היה לחשוב, שההבדל שרואה הרב אפרתי בין הצעתו לבין המקרה ההיפותטי שהוצע כאן, נובע מכך שלמעשה איננו רואה בהגליית תושבי כפר המחבל מעשה שרירותי, למרות שהוא מודה כי הם חפים מפשע. במספר מקומות הוא נוקט בלשון קולקטיבית, שיותר מניחוח גזענות נודף ממנה (כמו כשהוא מדבר על כך שעלינו "להכאיב לחיה המכה בנו", למשל), והדבר מרמז על חלוקה שווה בנטל הפשע והטלת אשמה כללית על כל תושבי הכפר. גם בהמשך הוא רומז לכך, כשהוא מתיימר להכיר - לא ברור איך - את תוכנית הלימודים של הכפר הסמוך "אשר מחנך את ילדיו להיות שופכי דמי יהודים".
ולא היא. הרב אפרתי מקדש באופן מפורש את השרירותיוּת, ומבקש להביא אסכמתא לדבריו מכתבי הקודש וממלחמות המקרא של ימי קדם. אני תוהה, האם גם את יחסו לנשים היה מזדרז ללמוד כך מן המסופר בפשוטו של מקרא, והאם לאור זאת, ייצא מחר גם בקריאות נוספות לכיוון שר הבריאות.
גם סיוג זה בשיטת הרב אפרתי (הרג לא, גירוש כן), שעוד גרם לה להישמע כמשהו הראוי לדיון, מעורר קשיים בהמשך, כשהוא טוען ש"דווקא גירוש מארץ ישראל... הוא המכה היותר עמוקה ומזעזעת עבורם". האם לאור זאת יש לדרוש בקל וחומר, שאם גירוש - היותר חמוּר - מותר, אזי גם הרג חפים מפשע - הפחות חמוּר - יהיה מותר אף הוא?
כללו של דבר: אין להעניש אדם על פשעי זולתו, גם אם אתרע מזלו ושניהם משתייכים לאותה רשות מוניציפאלית או לאותו הגזע. ובפרט, כשאין ביכולתו למנוע את הפשע או לדעת עליו. אם לא היה בכוחו של צה"ל, הגדול והמתוחכם, למנוע את הפיגוע הנ"ל, כל שכן שלא היה הדבר בידיו של כפרי פלשתיני עני ונבער.
אלא שכל זה לא רלבנטי, כיוון שאני מבקש לערער גם על הנימוק התועלתני. בניגוד לרב אפרתי, כלל אינני סבור ש"הרוצח הבא יחשוב פעמיים לפני שירצח, אם ידע שהדבר יוביל להגלייה מידית של כפר שלם לצמיתות". למעשה, הרבה יותר הגיוני להניח את ההפך. רצח יהודים בשם האיסלאם הפונדמנטליסטי איננו תופעה חדשה, ולא נראה כי מלחמות ישראל השונות, בהן הוגלו ערבים רבים מבתיהם - תרמו במשהו להפחתת הרציחות הללו, בלשון המעטה. אדרבא - הן רק סיפקו תירוץ נוסף.
תהיה נשמת הנרצחים צרורה בצרור החיים.