לכבוד אהרלה ברנע
אהרלה יקר. אנחנו מבינים שזה קשה. כל השנה אתה מחכה לשבוע הזה שבו תוכל לחזור שוב לכיכר, להביט אלינו בפרצוף מאשים ומיוסר ולהיזכר באותו הרגע בו נפלת בשידור חי על כתפיו של חבר וביכית את הירצחו של יצחק.
אתה יכול להירגע אהרלה. לא ניקח ממך את התואר כתבנו לענייני רצח יצחק רבין. זה תמיד תהיה אתה, זה שעם רדת היום הקדוש, יכבוש את מסכינו בבלוריתו הלבנה, ויביא לנו עוד תמונות מהקבר, הכיכר, ובית המשפחה. נכון אהרלה. כל שנה קמים לך מתחרים בערוצים השונים שמנסים לייצר פרצופים יותר מיוסרים משלך. כתבים צעירים שבקושי הכירו את יצחק מעזים להתרפק על זכרונו כאילו היו קרובים אליו כמוך. עיתונאיות שהיו תלמידות תיכון בזמן הרצח מרשות לעצמן לקלל את יגאל עמיר בקללות שאתה עדיין לא קיללת. אבל זה בסדר אהרלה, לא ניקח ממך את הדקות הללו. מידי שנה הם יהיו שלך. תוכל תמיד לקבל את הכתבה הראשונה במהדורת החדשות של י"ב חשוון או 4 בנובמבר, לומר כן יונית, להביט אלינו במבט שכולו זעזוע, להזכיר לנו את היריקה על הקבר, את הקלטת של אריאל זילבר, את ההפגנה בכיכר ציון, ואת לריסה.
ואגב לריסה, אהרלה, תאמין לנו שאנחנו לא חושדים בך שהתחלת לחבב אותה. באמת שלא היית צריך לומר לנו השבוע שהאישה הזאת מפלצתית. גם בלי התיאור הזה, היינו מאמינים לך שאתה מתחלחל מכל מחשבה עליה ועל בעלה. גם לא חשבנו שבגלל ההיריון והלידה תתחיל להאמין שמדובר באישה ולא במפלצת. בפעם הבאה שתזכיר אותה, אתה יכול פשוט להסתפק בהבעה של גועל. אין צורך במילים.
אהרלה יקר. השנה יש לך הרבה זמן מסך. בין יום השנה הממלכתי לרצח, לבין הרביעי בנובמבר מפרידים השנה עשרה ימים. עשרת ימי תשובה לימין, עשרת ימי תגובה של השמאל. לא בכל שנה אתה זוכה לכל כך הרבה ימים של זעם קדוש. שים לב אהרלה, בעוד שבע שנים, זה יהיה לא קל כששני התאריכים העברי והלועזי, יתאחדו. תאלץ להסתפק ביום שידורים אחד בלבד, ולתזז בין הר הרצל לכנסת ושוב לכיכר. זה לא יהיה פשוט.
בעוד כמה ימים זה נגמר, אהרלה, ואנחנו מקווים שתהיה חזק למעלה. אנחנו מצדנו נחכה לך שנה, עד שתחזור אלינו שוב עם בוא הסתיו, בכוחות מחודשים, מיוסר עד כאב ועגום כתמיד.
שלך, צופי ערוץ 2.