יהדות על אש קטנה

נוסע ברכבת גרמנית בדרכי לברלין, כיפה לראשי ומחשב עם מקלדת בעברית לידי - אין ספק, אני מזוהה מול יושבי הרכבת כיהודי. מידי פעם נשמעים לחשושים, והעיניים של עוברי האורח תמיד מופנות כלפי ראשי, ובכל זאת החלטתי להישאר עם הכיפה על הראש בגאווה (אם כי לעיתים בחשש קל).

הרכבת עוברת תחנה ועוד תחנה, שמות התחנות שמודיע הקול הרדיופוני בכריזה מוכרים: מחנות ריכוז, עיירות יהודיות שנמחקו ואינספור יהודים גרמנים שנרצחו בברבריות אנושית שלא נראתה מאז עלי אדמות. ובכל זאת, יש פה יהודים, והרבה. בקהילת הגג של יהדות גרמניה רשומים כ-120,000 וישנן השערות של 80-100 אלף נוספים: חלקם יהודים על פי ההלכה ולשאר רק אבא יהודי (אם בכלל).

הקהילה היהודית בגרמניה גדלה במהירות הכי גבוהה בעולם, כ70% מהיהודים הם ממוצא רוסי אשר היגרו לגרמניה לאחר מסך הברזל בברית המועצות לשעבר. השלטונות בגרמניה החליטו בעקבות רגשות אשם, לקבל את היהודים ולתת להם תנאים סוציאליים מתקדמים ומושקעים. ממשלת גרמניה מחזיקה באופן כמעט מוחלט את הקהילות היהודיות עם תקציבים אינסופיים. לקהילות ולבתי הכנסת מבנים עצומים, חדישים ומהמתקדמים בעולם. לתנועות הנוער היהודית, מתקנים חדישים ואטרקטיביים - הכל בכדי למשוך את הנוער היהודי בחזרה אל חיק היהדות. כסף, לא חסר - חסרה קצת נשמה.

עד כאן הכל נשמע ורוד, אך בל נשכח נתון אחד מדאיג: 80% מיוצאי ברית המועצות לשעבר מתחתנים בנישואי תערובת! למרות המאמצים האדירים והכספים הרבים שמופנים כלפי חברי הקהילות, ישנם אלפי משפחות שלא מעוניינות בדת העתיקה בעולם, אלא להמשיך ולחיות במדינה דמוקרטית, מערבית ושוחרת שלום.

הם פה למטרה אחת(צילום: צביקה קליין)

אם נהיה כנים לגמרי (ואני בטוח שיהיו כאלו שיחזיקו זאת נגדי), לא מרגישים שהיתה פה שואה. האנשים נחמדים וסבלניים להפליא, זו מדינה מערבית מהמתקדמות בעולם, הכל כל-כך יפה ושליו. אז למרות שאני מתאמץ, אני מתקשה להרגיש פה בגרמניה שואה. אני יושב ברכבת וחושב לעצמי "מליוני יהודים נסעו על מסילות אלה ממש, אך אני לעומתם יושב על כסא מרופד בקרון ממוזג ונוח ואילו אבות אבותיי הוסעו ככלבים בקרונות המיועדים לחיות." כעבור כמה דקות, מחשבות השואה נעלמות בעקבות השתאות מהנוף עוצר הנשימה.

"הם לא מסכימים להתערות עם החברה היהודית גרמנית" אומרת בדאגה אמא גרמנייה-אמריקאית-יהודייה, על הקהילה היהודית רוסית, ומוסיפה: "אילו היו יכולים היו מהגרים לאמריקה אך לא היה להם די אמצעים לכך". הדיון המרתק הזה התקיים בדירתן של שליחות בני עקיבא העולמית ולהב"ה בדיסלדורף לאחר השיעור השבועי המתקיים בביתם. משתתפי השיעור, ברובם סטודנטים יהודים מתחזקים הלומדים בדיסלדורף דנו בנושאים בוערים כגון התפרקות הקהילות הקטנות ובניית קהילות חזקות בגרמניה, האם יהדות אמריקה של היום מתקדמת אל עבר אותו הכיוון של יהדות גרמניה לפני השואה? ועוד...

בשבת, שבוע בדיוק לפני יום הזכרון לליל הבדולח הנורא זכיתי להשתתף ולשהות במחיצתם של שליחי תנועות בני עקיבא העולמית, בן עמי ולהב"ה בעיירה קטנטנה בשם באד זוברנהיים שבגרמניה. ההתלבטות האם לקיים את הכנס על אדמות גרמניה היתה קשה, כשבסופו של דבר הוחלט שדווקא עכשיו, ביום הזכרון לליל הבדולח אנחנו צריכים להיות בגרמניה.

ארוחת השבת היתה מרוממת ומלאה בשירה וריקודים יהודיים וישראלים כאחד. באותה האכסנייה התקיים גם סמינר לניצולי שואה תושבי גרמניה. ברגע ששמעו הניצולים שירה בעברית החלו להצטרף לחגיגה והחלטנו לעבור לשירת שירים ישנים יותר. קשה לתאר במילים מראה של ניצולות שואה עם דמעות בעיניים רוקדות עם שליחות בני עקיבא בגרמניה - פשוט מרגש. אחת הניצולות סיפרה לבנות את סיפור חייה ואת ההתרגשות של חזרה למקורות ושירת שירים יהודיים שהכירה בילדותה. חלק מהשליחים והניצולים החליפו מספרי טלפון, והבטיחו לשמור על קשר.

לצערי, יצא לי בשבוע האחרון לראות כמה וכמה בתי כנסת שנפגעו בפוגרום ליל הבדולח לפני בדיוק 70 שנה. מצד אחד, משמח לראות שאת חלקם שיקמו, ומאידך: ישנם מאות בתי כנסת שנשמדו לחלוטין! אחד מבתי הכנסת האלה הוא בית הכנסת בעיר קלן. הקהילה היהודית בקלן כל-כך קטנה בכדי להכיל את בית הכנסת הענק, שהוחלט להתפלל בחדרון צדדי שבקושי מכיל מניין כל יום. גודל בתי הכנסת מעיד עד כמה יהדות גרמניה היתה גדולה ומפותחת - "ברלין היא ירושלים", לא כך טענו בזמנו?

ובכל זאת, ולמרות הכל, הסתובבתי השבוע בגרמניה עם כיפה צבעונית לראשי. בהתחלה הרגשתי קצת לא נעים והלכתי עם כובע, אך כשמבינים מה באמת קורה שם - אין סיבה לא ללכת עם כיפה. ההפך הוא הנכון! אפשר להגיד שחשוב ללכת בגרמניה עם כיפה על הראש בכדי להראות לגרמנים שאנחנו קיימים, אך השליחים שכנעו אותי אחרת. השליחים בגרמניה מספרים על מאות מקרים בהם גילו יהודי אובד בתחנות רכבת, ברחוב, בבנק ובכל מקום - כי הם בולטים, הם לובשים כיפה לראשם כדי להדגיש את העובדה שהם פה בשביל מטרה אחת בלבד: פעילות תשובה ועידוד עלייה.

חשוב לזכור את העבר, ליהדות גרמניה הסטורייה כל-כך משמעותית וחשובה לעם ישראל, אך חשוב לראות ולהכיר את ההווה. למרות הפעילות האינטנסיבית של ארגונים רבים, מצב היהדות בגרמניה בכי רע. אני קורא לכל מי שיכול ומסוגל להירתם למשימה החשובה בדרכו שלו שירתם.

השואה הלבנה מתפתחת בימים אלה ממש, אל תתנו לה לקרות שוב.