לכבוד השרה איילת שקד.
מלב רותח ובעיניים דומעות אני כותבת לך,
לאחר ששמעתי וקראתי את דברי עורכי הדין של עצורי השב"כ.
האמנתי עד היום שאני חיה במדינה דמוקרטית. במדינה השומרת על זכויות אזרחיה
ומגינה על שלומם וביטחונם.
אבל היום נסדק האמון שלי במוסדות המשפט ושרות הביטחון של המדינה שהייתי רוצה לכבד ולאהוב.
אחי שבנו עצור גידל אותו בבית מלא אהבה. הילדים מתחנכים על אהבה לארץ ישראל ולעם ישראל. גם בתקופות קשות, ואפילו לאחר שנעקר באכזריות מביתו בחומש על ידי המדינה בהתנתקות בקיץ תשס"ה.
גם אז המשיך לאהוב את הארץ הזאת ולחנך את ילדיו לאהוב אותה ולמסור נפשם למענה.
ולאחר העקירה אחי התיישב על גבעה בדרום הר חברון, והמשיך לחנך את ילדיו ותלמידיו ללימוד תורה בשילוב של יישוב הארץ, אהבת ישראל ושירות משמעותי בצהל
כך גדל בן אחי, עד שנלקח לפני שלשה שבועות, על לא עוול בכפו, לחקירות במתקני השב"כ
לא ידענו מה מחכה לו.
במשך שלשה שבועות הוכה ועונה באכזריות על ידי חוקרי שב"כ חסרי לב, שניסו לגרום לו בדרכים פסולות להודות במעשים שלא עשה.
כשהוא מבודד מהוריו ומבני משפחתו, ונמנע ממנו יעוץ משפטי, סבל בן אחי התעללות, שלא פסקה אפילו כאשר הורה רופא להניח לו בשל מצבו הבריאותי. תיאורי הזוועות שהשמיעו עורכי הדין על מה שעוללו לו חוקרי השב"כ הם רק חלק מהעינויים הפיזיים והנפשיים שעבר
אם הייתי יודעת שכעת הוא מוגן מפני החוקרים האכזריים, הייתי רגועה יותר, אבל לא, מבית המשפט הוא חזר הישר אל מעניו, שמי יודע מה תהיה מידת אכזריותלחם לאחר שמסר עדות על התנהלותם הנפשעת.
כבוד שרת המשפטים,
בלב דואב אני זועקת ומתחננת אליך: עצרי את הפשע הזה! שלומו ובריאות נפשו של בן אחי וחבריו נתונים בסכנה ממשית, ואם לא תיעצר מייד החקירה הדורסנית, לא תוכלי לומר שידייך לא שפכו את הדם הזה!
למען שלטון החוק במדינת ישראל, למען זכותה המוסרית של מדינת ישראל להתקיים כמדינת חוק דמוקרטית , אני קוראת לך לפעול בכל האמצעים לעצור את העוול , ולמצות את הדין עם האחראים לו.
בדמעות, בזעקה ובתפילה לימים טובים יותר ,
רקפת כהן, בית חג"י.