"עיקרון קיומה של הרבנות הראשית הוא חשוב מאוד, ועל כן אני מוכן לאכול הרבה צפרדעים (כשרות) ולתמוך בקיומה. ברם, אני פוחד ואף מעריך, כי היא מקרבת אותנו אט אט לנקודה שבה זה לא יעבוד יותר", כך אומר הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר אמי"ת אורות שאול רעננה בראיון בבלוג של חוקר הדתות תומר פרסיקו.
"הדבר מתחיל בעובדה המחפירה על מעורבותם של רבנים ראשיים ואחרים בפלילים ובשחיתות", מפרט הרב שרלו. "ממשיך בכך שהיא מאמצת עמדות ציבוריות והלכתיות שגויות גם משום שאינן רואות את הציבור שבכלל מתחשב בדעתה לנגד עיניה, בתחומים רבים ומגוונים, כגון עיגון וכגון גרות; ומסתיים בכך שהיא מחמיצה את תפקידה המרכזי באומה הישראלית. ביסודו של דבר מדובר במוסד שרוב מוחלט של הגוף הבוחר שלו אינו רואה בו סמכות כלשהי, וזה מצב א-נומאלי שלא יחזיק מעמד זמן רב".
הרב שרלו הדגיש עם זאת בתגובה לשאלה האם יש להקים גוף רבנים מקביל לרבנות הראשית כי "בינתיים אני דבק בדרכה של צהר, שאינה חותרת תחת הרבנות הראשית, פועלת בצידה ופעמים רבות בשיתוף פעולה, ובד בבד לפי העקרונות שלה. מניסיוני למדתי כי למחלוקות ופילוגים מחירים כה כבדים, עד שהמחיר עצמו הוא מניע נוסף ל"אכול צפרדעים". אני מקווה שלא נגיע לגבול שבו הכל יישבר".
בדבריו, הסביר הרב שרלו את עמדתו ביחס לתנועות הליברליות בציונות הדתית, אשר הוא מזוהה איתם. "יחסי הרב וציבור הם יחסים מורכבים מאוד. יש הטוענים כי הרב עומד בראש הציבור ומחייב את הציבור לציית להוראותיו. אפשר שאכן זה מתקיים בתנועות חרדיות מסוימות, אך למיטב הבנתי הדבר לא היה נכון אף פעם, ובוודאי שהוא לא נכון היום".
"בעידן של התמוטטות האוטוריטות במבנה הישן שלהן, היחסים דומים הרבה יותר לריקוד משותף", ממשיך הרב שרלו. "הרב נבחר על ידי הציבור, ובכך הציבור קובע יותר מכל דבר אחר את האופי ההלכתי. הרב מתחשב במעמד הציבור כאשר הוא פוסק את ההלכה והציבור עצמו הוא הכתובת לקיום ההלכה. ממילא אם הרב פסק דבר מה והציבור אינו מקיים אותו - ההלכה כפי שהיא נתפשת בעיני הרב אינה מתממשת ועוד ועוד. כל אחד מעקרונות אלה מחייב דיון מפורט, וקשה למנות את מספר המאמרים שנכתבו על נושאים אלה".
עם זאת מדגיש הרב כי "הביקורת הקהילתית אינה מהווה סיבה לשינוי פסק הלכה. ההלכה לא אמורה למצוא חן בעיני הציבור. אולם הביקורת הקהילתית חייבת להיות סימן לרב, שהוא צריך לבחון מחדש את עמדתו. אם קהילה, שבאופן עקרוני נאמנת להלכה והולכת בדרכיה, מבקרת את הפסק, הוא חייב לשוב ולבחון את הפסקים שלו מחדש. והיה אם ימשיך לטעון כי כך הם פני הדברים מבחינה הלכתית - הוא חייב להמשיך ולדבוק בעמדתו. אולם, אם יתייחס לציבור ולקהילה בכובד ראש, לא בזלזול ולא מתוך תפישה עקרונית שהקהילה תמיד מחפשת את המפלט, הוא ימצא בציבור ובקהילה בני ברית אמיתיים, וכך יכוון יותר את עמדתו".
הרב שרלו התייחס גם לשאלת מעורבות הרפורמים בעיצוב זהותה של המדינה, על רקע הדיונים האם יש לתקצבם באותו אופן בו מתקצבים את גופי ההלכה המיינסטרימים. "מדינת ישראל צריכה להתערב בצורה מינימלית בנושא הדתי האישי. אולם, ראוי כי היא תאמץ את הזרם ההלכתי כזרם היסודי שיעצב את דמותה", הבהיר. "העובדה כי הזרמים האחרים מצליחים פחות לגדל את הדור הבא שלהם - צריכה גם היא להילקח בחשבון; העובדה כי המסורת ההלכתית נושאת על כתפיה את העולם היהודי כבר אלפי שנים - צריכה גם היא להילקח בחשבון; העובדה כי לא קיימת מערכת נורמטיבית מחייבת בחלק מהזרמים, ובשל כך אין למעשה דבר מה שיכול לעצב את דמותה של החברה - צריכה גם היא להילקח בחשבון". יחד עם זאת הביע עמדה מפתיעה ביותר אשר כפי הזכור לא נשמעה מפי רב אורתודוקסי עד עתה ואמר "כאשר מדובר בהקצאת משאבים - יש לחתור לשוויון".