לא צבא, לא אקדמיה, לא תקשורת. אדמונד חסין, מנהל המכללה האקדמית בבית מורשה ויועץ בבית הספר למנהיגות בצה"ל, מסמן את המטרה הבאה בעבור בני הציונות הדתית: פוליטיקה. במכתב ששלח חסין לראשי ישיבות ההסדר, המכינות, הישיבות התיכוניות והאולפנות, משכנע חסין את ראשי המוסדות כי "הגיע הזמן להתביית על הנהגת המדינה, גם אם תהליך זה עשוי להיות איטי וממושך", וכי "הגיעה העת לבסס פוליטיקה אחרת. פוליטיקה שתבנה על ערכים ועל נורמות פוליטיות שישקפו יושרה ועקרונות. פוליטיקה אחרת, שלא תפגין סובלנות לשחיתות ולנהנתנות של נבחריה. פוליטיקה אחרת, הנשענת על זהות יהודית עמוקה שאינה מתכחשת לערכים ולעקרונות היסוד של עם ישראל, שתשקף ותצמיח מנהיגים ישרי דרך שמחוברים לערכים ולא רק מדברים עליהם".
לדעתו של חסין, הוזנח בציבור הדתי לאומי הפן הפוליטי, שלא בצדק: "כיוונתם את ילדינו לכל תחומי העשייה המשמעותיים, הכל - חוץ מפוליטיקה. הכוונתם את ילדינו- תלמידיכם ללימודיים אוניברסיטאיים. שלחתם בוגרים לעסוק בתקשורת. קידשתם את השרות הצבאי וכל זאת מתוך עולמה של תורה, מתוך כוונה לקדש שם שמים, איש איש ותחומו וע"פ נטיות ליבו. האם לא הגיע העת להקים סיירת לפוליטיקה הישראלית? אין פוליטיקה בלי פוליטיקאים! לא נוכל לממש את חזוננו המדיני והחברתי ללא פוליטיקה.
בדרך כלל, הציונות הדתית, נכנסת לפעולה בסוגיות לאומיות באיחור רב לאחר הציבור החילוני בישראל. בהתיישבות ובצבא, בתקשורת ובאקדמיה. נתנו את ברכת הדרך לצעירים לאחר שהבנו שתחומים אלו משפיעים באופן קריטי על זהותה של המדינה, וללא נציגות ראויה לא תהיה לנו השפעה בתחומים אלו".
עם זאת, לעת עתה, כפי שהוא עצמו מעיד במכתבו, צעירים רבים בציונות הדתית תופסים את הפוליטיקה הישראלית כ"מושחתת ובינונית", ומתייחסים אליה ב"רגשות זעם וכעס, המלוות בתחושות ייאוש ודכדוך".
האם קריאתו של חסין תישא פרי? ימים יגידו. אולי רק נהירה משמעותית של כוחות חיוביים אל תוך המערכת, תציל אותה מהתהום אליה דרדרה את עצמה.