מדי יום חמישי בפאב 'תחריר' בשוק מחנה יהודה בירושלים הם מתקבצים ובין הדי העראק קובעים מה אנחנו נדע ומה לא נדע על המתחרש ביהודה ושומרון. בשבוע שעבר הם תפסו כותרות כאשר חגגו יחד עם ענת קם את שחרורה מהכלא אך "תא כתבי השטחים" הוא הרבה יותר מזה. למרות הייצוג הגבוהה של המגזר הדתי בתא הם אומרים: "אל תצפו להנחות חברים".
תא כתבי השטחים הוקם לפני כשנתיים ומאכלס בתוכו את כתבי השטחים המסקרים היום את המציאות המתוחה ביהודה ושומרון. רועי שרון (ערוץ 10), איתמר פליישמן (מעריב) חיים לוינסון (הארץ), עדו בן בג'י (גלי צה"ל), עקיבא נוביק (ידיעות אחרונות) כאשר בראשם עמד עד לא מזמן ג'וש בריינר (וואלה) שפרש לאקדמיה- כל אלה מי שמתפקדים כמסננת האנושית בין מה שבאמת קורה בשטחים לבין מה שאנחנו יודעים עליו.
"התא הוקם כשנתקלנו בבעיות כמו מעבר במחסומים וכניסה לאזורי פיגועים או פינויים ועלה צורך לפתור אותם כגוף מאורגן וחזק יותר" מסביר איתמר פליישמן כתב השטחים של מעריב, גר באלקנה, בן המגזר ובוגר המכינה בעלי. אלא שתא הכתבים כבר מזמן אינו רק גוף לטיפול בבירוקרטיה אלא פורום חברים הדוק ודעתני שלא מעט דוברים מימין ומשמאל היו מעוניינים להחזיק את מושכותיו. "אנחנו אמנם חברים טובים אבל ברור לכולם שהחברות לא משפיעה על התחרות הגדולה בנינו" מסביר פליישמן "החברות שלנו לא תשפיע על פרסום סיפור בלעדי וסקופ, אלא שאנחנו יודעים גם לעזור אחד לשני באירועים גדולים, דבר שלא מובן מאליו בעיתונות".
"תא הכתבים יודע להיות גם מאוד ביקורתי" מוסיף רועי שרון, כתב השטחים של ערוץ 10, גם הוא בן המגזר שגר בירושלים. " מי שמביא סיפור טוב מפרגנים לו ואם הוא פרסם סיפור לא ראוי אז הוא זוכה לביקורת, שגם היא עניינית. אנחנו לא מפחדים להעיר אחד לשני".
השאלה האם תא הכתבים לא יוצר גם אחדות דעים שגורמת לסיקור חד גווני? עוד מאותו הדבר.
"כל מי שעוקב אחרינו רואה שיש הבדל בנינו", אומר פליישמן, "אין כפילות ואנחנו לא מתואמים, למעט אירועים לא בלעדיים כמו קוצרא. לכל אחד יש סגנון שונה משלו. יש שאוהב יותר חיכוכים בין ערבים למתנחלים, אחד יותר מדיניים, אחד יותר מאחורי הקלעים, השני יותר סיפורי. חיים לוינסון למשל, הוא מומחה גדול בכל הנושא המשפטי, הוא מתעסק הרבה בחוקים ותקנות. כמוהו כל אחד מוצא את הנישה שלו. בסוף זה אותו השטח ואותם אנשים ולא כל אייטם שאני יעשה יתאים לרועי שרון לטלוויזיה אבל הנושאים חופפים".
לפני מספר שבועות פרש כתב וואלה, ג'וש בריינר, מהעיתונות ופורום הכתבים ובראיון פרישה לרדיו נשאל במה טעה במהלך שנות עבודתו ככתב שטחים. בריינר הגיב אז כי הטעות הייתה בסיקור המופרז של אירועי תג מחיר, ביקורת שנאמרה אולי כביקורת עצמית אך מצביעה במידת מה על תא הכתבים כולו.
רועי, האם לא סיקרתם יתר על המידה את סיפור תג מחיר שהתגלה כקטן ואולי אזוטרי?
"בדרך כלל התשובה שלילית. אם יש כלי תקשורת שמנפחים גרפיטי לכתבת טרור יהודי אז בעיני זו הגזמה. תג מחיר שאני מתעסק איתו זה לא גרפיטי אלא הצתות או חילול מקום קדוש כאשר לא מדובר רק על פוטנציאל לנזק אלא על חיי אדם והרג של אנשים. אני לא חושב שמגזימים בסיקור בעיקר בגלל שהתופעה לא אזוטרית. אמנם מדובר במיעוט של הקומץ, משהו כמו 100 איש, אבל לפני חודשיים זרקו בלילה בקבוק תבערה לתוך בית בכפר ערבי ובתוך הבית הייתה משפחה עם שבע נפשות. אם האימא לא הייתה מתעוררת במקרה ומחלצת אותם לגג זה היה נגמר בילדים הרוגים. כל אחד שזורק בקבוק תבערה או מצית רכב זה פוטנציאל לרצח ואני לא חשוב שזה אזוטרי. לא סתם גם השב"כ, וגם המשטרה פועלים מסביב לשעון לנצח את התופעה, שהיא קודם כל פסולה מוסרית, וגם מסוכנת לביטחון האזור".
ומצד שני, אנחנו לא רואים סיקור מאוזן של זריקת בקבוקי תבערה או אבנים על יהודים.
"כשמדובר בבקבוק תבערה שנזרק על רכב והוא מתלקח, לא משנה איזו משפחה היא, ישראלית או פלסטינית, זה מסוקר. אני אומר לך שגם כשיהודים זורקים, וזה מאוד נדיר, אתה גם לא תמיד שומע. אם פלסטיני זורק על כוחות בטחון אני יכול להבין את זה ומאיזה מקום זה בא, אני לא מקבל כמובן כי מדובר בניסיון רצח, אבל פלסטיני שרוצה להרוג חייל זה לא הפתעה גדולה. כשאזרח יהודי פוגע בג'יפ של מגב זה סיפור אחר. היחס הוא לא רק שורה תחתונה, בקבוק תבערה או לא, מת או לא, השאלה מי ביצע את זה משפיע מאוד".
ביקורת מימין ומשמאל
אם חשבתם שתא הכתבים זוכה לביקורת רק מימין אז טעות בידיכם. בשבוע האחרון פרסם רועי שרון סדרת כתבות בשם "360 אלף" המסקרת את תהליך ההתברגנות של המתיישבים ביו"ש, את התובנות בעקבות ההתנתקות, ואת הקבוצות השונות בקרב המתנחלים. פוסט של תנועת שמאל טען ששרון הוא "יחצ"ן מתנחלים" ועובד על פי תכתיביהם. "יצרנו 50 דקות מרתקות מבלי להגיד תג מחיר או מאחז לא חוקי ואני מבין את התסכול שיש בקרב גורמים שוליים השמאל" מגיב רועי שרון לביקורת "אני רוב הזמן חוטף ביקורת בעיקר מימין כי הוא מסוקר בתקשורת רק דרך תג מחיר ומאחזים לא חוקיים ואני יכול להבין מאיפה זה בא ולמה רוב הביקורת היא מימין.
"סדרת הכתבות הביאה סיקור מזווית לא מוכרת של תופעה שלא דיברו עליה", הוא מוסיף. "התחלנו 40 שנה אחורה במפעל ההתיישבות ועד ל-2014. מה שהצגנו שם לא בא לידי ביטוי בסיקור השוטף. שעוד פעם אדבר על נוער הגבעות? כבר שמענו את זה מספיק". שרון לא רק נותן הסברים אלא גם תוקף בחזרה "לצערי אני מגלה מדי שבוע שיש גורמים בימין ובשמאל שלא מחפשים עיתונות אלא יחצנים" הוא אומר "כשאתה עושה כתבה שנראית להם כמשרתת אותם, מוחאים לך כפיים ויום אחרי זה מגלים שאני עיתונאי שכותב גם נגד. הם מאוכזבים ותוקפים אותך, זו תופעה מאוד חזקה בימי, אך קיימת גם בשמאל".
איתמר, עד כמה היותך בן הציונות הדתית משפיע על סיקורך?
"ברור שהמגזר זה המקום שגדלתי בו ולמדתי בחלק ממוסדות החינוך שלו. אני יותר מחובר אליו וגם אל קשיים אישיים או אידאולוגיים שיש לו אבל שורה תחתונה אם יש סיקור ראוי, אני תוקף אותו ואת ההתיישבות ואם ראוי לתמוך אני תומך. אני אומר בריש גלי, אני פרו צה"ל. אני אוהב את צה"ל וחושב שהוא חצי קדוש, טוב, אל תשכח שלמדתי בעלי. ואם זאת, אני גם מבקר אותו במקום הנכון. האם יהיה לי קשה לסקר פינוי התנחלויות? ברור שכן. אבל אעשה זאת".
רועי, האם חל בך שינוי בעקבות העבודה בשטחים?
"העבודה שינתה לי את הגישה בנוגע לזכויות אדם של פלסטינים, דבר שלא הייתי ער אליו לפני שנכנסתי לתחום. אני אומר את זה למתנחלים, ורובם מבינים, שכל מי שחשובה לו ארץ ישראל השלמה ומפעל ההתנחלויות חייב להבין שהוא לא יצליח בלי שמירה קנאית על זכויות אדם של הפלסטינים. יש אוכלוסייה, עם פלסטיני, שאי אפשר להתעלם מקיומו ואין שום הצדקה לפגיעה בחפים מפשע, גם לא מצד כוחות הביטחון ובטח שלא מצד אזרחים ישראלים. הם לא ייעלמו מפה ולכן כמה שלהם יהיה פחות רע, למתנחלים יהיה יותר טוב".
לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il