האם אפשר לברך 'שהחיינו' על חיסון נגד קורונה?

ברוך ה' זכינו שאחרי שאלות הלכתיות רבות שהציבה בפנינו מגיפת הקורונה, אנו עומדים כעת בפני שאלות חדשות שאותן מעורר החיסון שזכינו לו בחסדי ה'. אחת השאלות היא האם יש לברך 'שהחיינו' כאשר מקבלים את זריקת החיסון. לפני ימים מספר דן בכך הרב שלמה אבינר שליט"א בתשובתו באתר כיפה, והכריע שאין לברך. בשורות הבאות נדון כפי קוצר דעתנו בטיעונים שאותם העלה, נצביע על שיטות נוספות הקיימות בהלכה ועל מסקנה שונה-במעט שעשויה לעלות מהן, ונציע פתרון מעשי שיענה הן על הרצון המבורך להודות והן על הצורך להימנע מברכה-לבטלה, מבלי להכניס את ראשנו בין ההרים הגדולים.

האם מברכים על טיפול רפואי?
טענה אחת שטען הרב אבינר היא שחז"ל כבר תיקנו ברכות אחרות על טיפול רפואי: ברכת רופא חולים וברכת הגומל. אולם ברכות אלו נתקנו עבור אדם שהיה חולה ונתרפא, לא על טיפול-מונע. ואדרבה, דווקא לאור דברי הפוסקים שכתבו שברכת 'הגומל' היא שפוטרת מברכת שהחיינו על טיפול רפואי (ווי העמודים וחישוקיהם מד), אפשר להבין שכאשר אין מברכים 'הגומל' יש מקום לברך שהחיינו (וכעין זה כתב בחשוקי חמד בכורות מט: שיש מקום לברך שהחיינו על תרופה).
בהמשך לכך יש מקום לטעון שאין לברך על החיסון מפני קורונה כפי שאין לברך על חיסון נגד שפעת או חיסון נגד פוליו. ואכן, נדמה כי על עצם ההתחסנות נגד מחלה שעשויה להגיע בעתיד אין לברך. אולם הברכה במקרה שלנו היא על כך שהחיסון מוציא את האדם מן המגבלות הכבדות שנכפו עליו ומאפשר לו להסתובב בחופשיות בעולם ולחבק את קרוביו וידידיו. הוא מסיר ממנו את האיום המשתק והמגביל וכאילו מוציא אותו מבית האסורים.

האם מברכים על סילוק של צרה?
דימינו אם כן את החיסון ליציאה מן הכלא. אך האם מברכים שהחיינו כשיוצאים מן הכלא? הטענה העיקרית של הרב אבינר הייתה שלא מברכים על "דבר טוב שיצא מדבר רע", כגון יציאה מבית האסורים וקבלת גט. ואכן, כפי שציין הרב אבינר, זוהי דעתו של הרב יצחק זילברשטיין בספרו 'עלינו לשבח'. אולם ר' חיים קנייבסקי הורה שיש לברך הגומל ביציאה מבית האסורים (דברי שי"ח 131), וכן בקבלת גט (בית מתתיהו ג, מז), וכדבריו משמע קצת מן הגמרא במסכת גיטין (לד.) שבה מסופר על אדם ששלח גט לאשתו והתחרט, וכאשר נודע לו שהגט לא נמסר בירך על כך 'הטוב והמטיב'.
האם מברכים על דברים שלא נהגו לברך עליהם בעבר?
טענה רחבה יותר שהעלה הרב אבינר היא שיש דיון בין הפוסקים בשאלה אם ראוי לברך על דברים שאין מסורת ברורה לגבי הברכה עליהם. ואכן, יש שצמצמו מאד את הברכה על שמועות טובות, אולם יש שנהגו לברך גם היום על כל שמועה המשמחת את האדם, וכפי שכתב החתם סופר: "חשש ברכה לבטלה ליכא".

מה עושים למעשה?
כפי שהראה הרב אבינר, ישנן סברות לפקפק בחיוב לברך 'שהחיינו' על חיסון מפני קורונה, ועל כן הרוצה להחמיר ראוי שיברך על דבר חדש נוסף (בגד, פרי וכדומה). מאידך, כפי שהראינו, יש גם מקורות שלפיהם ראוי לברך, ועל כן נראה שמי שמרגיש שמחה גדולה, ובפרט מי שההתחסנות אכן תהיה עבורו יציאה ממסגר (כגון אוכלוסיות בסיכון שנמנעות כבר חודשים ארוכים ממגעים חברתיים), אם יברך 'שהחיינו' יש לו על מי שיסמוך. יחד עם זאת, העצה הטובה ביותר לעניות דעתי היא שכאשר אותו אדם ייפגש בפעם הראשונה, פנים אל פנים, עם אדם שנמנע עד כה להיפגש עמו (יותר משלושים יום) וישמח בראייתו, יברך שהחיינו ויכוון בכך הן על שמחת המפגש והן על ההיחלצות מן הסכנה והמשבר. זאת משום שבין כה וכה יש מקום לברך את הברכה לא ברגע קבלת הזריקה אלא ברגע שבו האדם שמח בהשלכות של ההתחסנות, דהיינו כאשר הוא יכול שוב לבוא בין בני אדם.