שוב הגיע יום שישי. חזרת מהאולפנא אחרי שבוע קשה של למידה מפרכת. עמדת בכבוד בבחינות השבוע. ובכל זאת, בבוקר, קמת ורצת. הלכת למרכז היישוב לחלק לאנשים פלי
דעי לך, שבכל פעם שאת יוצאת למאבק כנגד תכנית ההתנתקות, אני מתמלא בדמעות. לא פעם, נכנסתי לחדרי, מתרגש, כואב, שמח ועצב.
אני גאה בך, בת יקרה. אני יודע שאת לא מחפשת "אקשן". אפילו דף אחד מספרי חסמב"ה לא קראת.
אני גאה בך. אני יודע כמה את עצלה, כמה את אוהבת לישון. אני יודע שהיית מעדיפה להתעורר ב –
אני גאה בך. אני יודע שיש לך מה לעשות. שאת מתעניינת בתחומים רבים והיית מעדיפה ליהנות מהם.
אני גאה בך. אני יודע כמה את אוהבת את החניכים שלך בתנועות הנוער ובכל זאת, את לא מוותרת לעצמך ונוטלת חלק בכל פעילות אפשרית.
אני גאה בך. אני יודע שאת מוותרת על נקודות בבחינות המגן והבגרות. אני יודע שאת יודעת מה המח
אני שמח, שיש נוער שרואה באידיאל חלק משמעותי מחייו ומוכן להקריב מעצמו למען מטרות קדושות. אני יודע שיש ציניקנים רבים, המזלזלים בך. הם חושבים שאת שטחית ורדודה, מדקלמת סיסמאות ולא מודעת למורכבות. רואים שהם לא היו בשולחן שבת אחד אצלנו בבית כדי לשמוע את הויכוחים והדעות המגוונות. אבל אני – שמח. שמח שאת חולמת חלומות גדולים ובטוחה שתצליחי לשנות את העולם. אני, מאמין שתצליחי.
אני עצוב. כי אני רוצה לראות את הנחישות הזו בעוד כמה נושאים. אני רוצה שהחלום שלך יגדל ויביא אל תוכו את הערכים שעליהם אנו משוחחים בבית: שלא תשלימי עם עוולות חברתיות, עם יחס משפיל לעובדים, גם אם הם זרים.
אני רוצה שתהיי מוטרדת מסחר בנשים ותצאי להפגין גם כנגד האלימות. בכבישים, במועדונים, בין בני נוער. אני מבקש שתלחמי לשילובם של נכים ומוגבלים, תדאגי שהנגישות תהיה מלאה, בכל מקום, אני רוצה שתחלמי על שילובם של כל העולים כחלק אמיתי , מהותי מהחברה הישראלית, אני רוצה שתפעלי לצמצום פערים.
אני רוצה לראות אותך נחושה, חולמת ומאמינה במכלול התחומים.
יפה היא פעולתך למען הארץ . היא חשובה והיא נפלאה. היא צודקת!
גם פינוי המתיישבים, ובעיקר הצורה בה התקבלו ההחלטות על פינוי המתיישבים, הוא בכלל העוולות המוסריות המתרגשות עלינו. אבל, יש עוד כמה.
החלום שלנו על מדינה יהודית הוא קדום. העלי את הצדק, את השאיפה לחברה צודקת, שלמה מוסרית, למרכז ההויה שלך.
חלילה לך לנקוט באלימות! לא מילולית ולא פיזית.
חלילה לך להשמיע
לא, אני לא נבהל מצדקני השמאל. לא, לא בשל תגובותיהם אני מורה לך להיזהר. אני, מבוגר ממך וזוכר את התבטאויותיהם בזמן מלחמת לבנון. אני זוכר מה כתבו עמוס עוז ויא
המאבק כנגד תכנית ההתנתקות הוא חלק מדיון רחב על זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אנו חייבים להיות חלק מרכזי בשיח הזה.
בתי היקרה, המשיכי . אל תוותרי לעצמך. אני מאמין בך ובחברייך. אני יודע שאתם אוהבי ארץ ישראל ועם ישראל. אני יודע שהאתגר השלם והרחב שהצבתי בפנייך קשה ומורכב. קל יותר להתמודד בחזית אחת. אבל זו טעות. השעה קשה. הדמעות זולגות, הכאב פועם. אבל אנו מאמינים וממשיכים. עין בוכה ועין צוחקת.
החופשה הגדולה קרבה.
השתדלי לנצלה למכלול התחומים. עשי למען הארץ אך לא פחות מכך למען העם. אני משוכנע ששני התחומים הללו ישפיעו על זה.
אני רואה אותך, ואת תלמידי האהובים בצמתים.
אני שומע מה אומרים עליכם, וכואב לי.
אל תתני להם להעמיד אותך בפינה! אל תתני להם להפוך אותך להזויה, לקיצונית. צאי מהצומת וחזרי למרכז הכביש, למרכז הז
אוהב,