'קמחא דפסחא' לעבדים

האם שמעתם פעם על הכנסים הארציים שמארגנים 'ועד רבני העובדים'?, האם קראתם את העצומה האחרונה של רבני ישראל נגד מדיניות משרד האוצר?. ודאי שלא. משום שאין ועד רבני עובדים, ואין עצומות של רבנים בנושאים חברתיים. למרות שמאות עובדי רשויות מקומיות אינם מקבלים שכר כבר מספר חודשים, ולמרות שמדובר בהלנת שכר, העוברת על איסור התורה: "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר", עדיין לא שמענו על כנס ארצי של רבנים שמוחים על התופעה הבלתי מוסרית הזאת, שבה אנשים עובדים, ולא מקבלים את שכרם. לא מזמן התבשרנו שאם חלילה יפונה מאחז ביש"ע, תוך שלוש שעות מזמן ההכרזה, יועבר במקום שיעור של הרב מרדכי אליהו שליט"א, בנושא ארץ ישראל. נכון לפסח תשס"ד, אף רב עדיין לא הכריז שהוא יעביר שיעור תורה בנושא 'הלנת שכר' בכל רשות מקומית שמעכבת את שכר עובדיה במשך כמעט חצי שנה. נכון, אנחנו עושים בלי סוף חסד, תורמים המון, ומארגנים מבצעי ענק של מתנות לאביונים ו'קמחא דפסחא'. אבל החסד הזה הוא בדיוק כמו לדאוג לדירה למתנחל שכבר פונה מביתו. עם כל הרצון הטוב של הגמ"חים והעמותות, להעניק תמיכה כספית לעובדים שלא מקבלים את שכרם, זה כמו לתרום דם לפצוע מדמם, מבלי לחבוש את פצעיו. בהתמודדות שלנו עם סכנת עקירת יישובים ביש"ע, אנחנו מתאמצים להקדים רפואה למכה, ולמחות על העוול הרבה לפני שחלילה הוא יבוצע. למה בנושאים חברתיים אנחנו שוכחים למחות על העוולות ורק מטפלים בתוצאות ההרסניות שלהן?. חשבו רגע כמה מנות של 'קמחא דפסחא' היינו יכולים לחסוך אם היינו מצליחים במאבק החברתי כפי שאנו מצליחים ברוך ה' במאבקנו על מגרון או על חוות גלעד?!. ושלא יובן לא נכון. אין כאן קריאה להפסיק להיאבק על שלמות הארץ, וגם לא קריאה להפסיק לעשות חסד עם נזקקים. יש כאן רק הצעת ייעול - ללמוד מדרכי המאבק שלנו על הארץ וליישם אותם במאבקנו, שעדיין לא כל כך התחיל, על הצדק החברתי במדינת ישראל. בואו נפעל לשחרור העבדים של ימינו במקום לתת להם 'קמחא דפסחא'.