גבי דיב, בנו של הסוכן הערבי הירושלמי של מכוניות ביואיק, הוא פושע מלחמה, אשר בשלהי שנת 1947, עמד בראש קבוצת צלפים לילית, הצולפת על יהודים חפים מפשע, בליבה של ירושלים עיר הבירה של המדינה היהודית.
בדיוק אז, זרמו לשכונות הערביות בירושלים בירת ישראל, שונאים זרים - אנשי כוחותיו של פושע מלחמה נאצי ושמו המופתי אמין אל חוסייני. פולשים אלה לירושלים, באו מעיראק, סוריה, עבר הירדן. הם, בדומה לאספסוף ערביי ארץ ישראל, נהנו לתקוף, לבזוז, ולרצוח יהודים ולהתעלל בהם.
אחד מאותם מתנדבים ערבים צמאי דם יהודים, היה מעוטר בשפם שחור, לבוש חלוק סורי שחור מכופתר עד צווארו, מכנסי שרוול שחורים, וכפייה לבנה. הוא הקיף את חזהו בן השישים, בשתי חגורות כדורים נוצצות. בחגורתו היו תחובים שני אקדחי פאראבלום בשכנות קרובה לפיגיון זהב מקושט. על גבו נשא גליל שחור ועבה הדומה לארובה. הרוצח הערבי הזקן הזה, עשה את דרכו ברגל לירושלים מחלב שבצפונה של סוריה. הוא בא להרוג יהודים בירושלים. אותו דיב הוליך את הסורי הזקן לשכונה היהודית מקור חיים. שם הצביע על מגדל המים כמטרה לרוצח הסורי.
"אני אחריב אותו", התלהב הזקן הרוצח מסוריה. הוא הסיר את הארובה השחורה מעל גבו. זו היתה בעצם מרגמה צרפתית ענתיקה מימי מלחמת העולם הראשונה, המופעלת בפתיל בבסיסה ומחוברת למקומה בחוטי תיל קשורים ליתדות, שאותם החל הסורי הזקן לנעוץ באמצעות פטישו אל לב האדמה.
"היכונו", צרח הזקן הערבי צמא הדם, ואז התפוצצות מרעישה הרעידה את האדמה הטובה. הזקן ומרגמתו נעלמו בתוך ענן עצום וסמיך בצבע שחור. דיב הרוצח הצעיר הביט בלילה האפל כשהוא מחפש את הפגז בדרכו אל מגדל המים של מקור חיים. לא מצא כל זכר לפגז. לאחר זמן קצר, התבהרו השמים הירושלמיות, ושוב לא השתנו. מגדל המים של מקור חיים עמד זקוף וקורא תגר כבתחילה. הענן השחור התפוגג ודיב הרוצח הצעיר קם לחפש את הרוצח הזקן.