לאט אבל בטוח, התמונה מתבהרת. אין לנו מפלגה דתית לאומית. יש לנו מפלגה שיש בקרבה גם דתיים לאומיים. חשוב לקרוא את התמונה נכון על כל מורכבותה. מה עושים? זו עוד שאלה. אבל קודם כל חשוב להגדיר את המצב. כאשר המפלגה איננה דתית לאומית, יש ויהיו לכך מחירים כבדים ללא ספק. כאשר אין 'דתי', גם 'לאומי' לא יהיה.
כך חזינו לאחרונה כאשר שמענו את יו"ר הסיעה מצהירה בתקשורת, שבעתיד, חלק מחבלי ארץ ישראל יהיו תחת שלטון ירדן. לצערנו הרב זהו ההבדל בין ציונות חילונית לעולם דתי. העולם הדתי ממשיך להאמין בעיקשות בַּאמת, למרות שלא תמיד יש לו פתרונות עכשוויים לכל הבעיות. העולם הדתי הוא אחיזה בְִּאמת נצחית שסופה לנצח, גם אם בהווה לא תמיד ברור איך.
החשיבה החילונית שמה את האדם ומחשבותיו במרכז. כדי להוכיח את עצמו הוא מחויב לתת פתרון. אחרת מה שווה האדם. לכן המצב מסובך. ראש המפלגה הוא פוליטיקאי מצטיין. אני מעריץ את יכולותיו הפוליטיות. אך לצערי איננו מוביל בהנהגתו את העולם בו אני מאמין.
לציבור הדתי לאומי אין כיום מפלגה משלו. יש לו נציגים נאמנים בבית היהודי ובעוד כמה מפלגות. זו תמונת חיינו החדשה והמורכבת.
מה עושים? תחושתי היא, שנכון לעכשיו זו המציאות. להשקיע את כל האנרגיות במלחמה פוליטית חזיתית נגדה, זה לא עיקר הכיוון. כמדומני שדווקא מצב של 'הסתר פנים' פוליטי זה, מסוגל להוות בסיס להארת פנים חדשה. נתמקד פחות בפוליטיקה בשלב זה, מאונס שיש בו רצון פנימי.
כאשר המסגרות חזקות ומושכות לכיוון אחר, זה הזמן לבניין הכוח, להשקעה בבניין הדעות, להעמקה מרעננת של אמונתה ודרכה של הציונות הדתית. נמשיך למחות נגד החולשות, נחזק מחוזקים, אך בעיקר נתמקד בהעצמת הרעיון, ומכאן יבנה עולם חדש באמת, וגם הפוליטיקה תבָּנה מחדש כשנהיה ראויים לכך. 'באין חזון יפרע עם', וכשיהיה חזון, ייבנה ויצמח עם קדוש, איתן ורענן.
הכותב הוא ר"מ במכינת עצם