בס"ד, יום עשירי בירח טבת, אשר מאד לקיתי בו, ונשתנו עלי סדרי נתיבו...
ימחלו לי רבותינו. איש לא שמני לדבר במקום גדולים, ואולם זעקת הלב ורתיחתו מקלקלים כנראה את השורה.
למרות כל מיני תכניות ומחשבות והווא - אמינות ורצונות שלנו, קמה היום בישראל ממשלה חדשה. ממשלה רעה הרבה יותר מקודמתה. ממשלה שמטרתה המשותפת היחידה בעולמה היא קריעת הארץ. הדבר היחידי המאחד את מרכיביה של הממשלה הרעה הזו הוא השנאה להתנחלויות ולמתנחלים, והרצון להתנתק מהם ומכל מה שהם מייצגים.
בשום אופן לא ניתן להבין "מה הם חושבים", כיצד הם לא רואים את הקרע הנוראי בעם שתביא איתו הגזירה הזו, כיצד הם לא מבינים שהמצב הבטחוני רק ילך ויחמיר, כיצד הם לא מרגישים שגוש קטיף זו רק ההתחלה וכו' וכו' וכו'.
אכן, אבדה חכמת חכמים ובינת נבונים נסתתרה.
קולמוסין הרבה נשברו על תמיהות אלה ודומותיהן; ורבות רבות עוד ישנן... אלא שלא זו מטרת רשימתי זו.
הלוואי ואתבדה. ואולם, בעיני בשר נראה, כי אם לא יקרה נס שאינו בדרך הטבע, הרי שהולכת ובאה עלינו - חלילה - הגזירה הנוראה של חורבן ישובי גוש קטיף וצפון השומרון והגליית תושביהם.
דומני שיאוש נוראי אחז בצבור שלנו. אין הרבה בינינו שמאמינים שניתן עוד לעצור את הגירוש והחורבן, בישיבות ובתחבולות של בני-אדם.
אפילו הגורמים הכי הכי "מיליטנטים" שלנו, מתכננים מאבק שיזכר כטראומה ואולי יציל את יתר חלקי יו"ש.
גם הם כבר, לא מדברים על הצלת גוש קטיף.
כולנו "יודעים" ש"זה לא יכול לקרות", מבינים שאסור לזה לקרות. כולנו יודעים שזו גזירה נוראה, שכמוה לא היתה מאז שבנו לארצנו.
ועל הכל, כולנו מאמינים בני מאמינים ובטוחים כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט, ואין זה משנֵה לו כלל מי הוא רוה"מ ומי הם שריו ויועציו, כי לב מלכים ורוזנים ביד ה'...
ואולם - מה אנחנו עושים כדי שנהיה ראויים לנס כזה !?
אנחנו כותבים בעתון. עושים קצת הפגנות. מדברים בביה"כ, הילדים לובשים חולצות כתומות... ועוד כהנה וכד' דברים מאד חשובים ומועילים (!)
אבל העיקר-העיקר חסר. וכי - אין אנחנו יודעים מה עלינו לעשות כשגזירה קשה נגזרת על עם ישראל ? האם אין הלכה פסוקה בענינים הנוגעים לכלל ישראל ? איננו מכירים את דברי נביאי ישראל ערב החורבן ?! איננו יודעים מה עושה שק ואפר המוצע לרבים ?
האם אין אנו זוכרים כיצד ניצלה נינוה העיר הגדולה, שגם עליה נגזרה חורבן ? מדוע לא נכריז גם אנו ונפעל כמותה; "...ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלוקים בחוזקה וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם".
האם איננו יודעים את ההלכה המובאת בש"ס ובפוסקים לפיה: מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור... ויֵדעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם... וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם".
מה קורה לנו ?! מאמינים בגאולה ולא מאמינים בכחה של תשובה ?
עת צרה היא לישראל וממנה בע"ה נוושע. אבל הדרך לישועה הזו הרי עוברת דרכנו... דרך תשובה, דרך צום, דרך תפילה, דרך זעקה, דרך אחדות.
אני מנסה לתאר לעצמי מה היה עושה הצבור החרדי, וכולנו היינו כמובן מצטרפים אליו - בכאב ובזעקה, לו נגזרה חלילה גזירה על השבת או על מצווה אחרת אפילו קלה הימנה ממצוות התורה. כמה ימי תפילה המונית. כמה סליחות. כמה שיחות התעוררות בכל הישיבות ובתי הכנסת. כמה עצרות. כמה צדקה. כמה תעניות וקבלות ועוד ועוד.
וכי ארץ ישראל פחות יקרה לנו, ניתוקה פחות כואב לנו ? גלות שנגזרת עלינו ועל אחינו לא מעוררת אותנו ?
האם עד כדי כך הגיעה עומק הגזירה, עד כדי כך שאין לנו חלילה, כח אפילו לבכות, לזעוק ולהתפלל ?
אנכי הדל באלפי יהודה ואיני רוצה - חלילה - להורות הלכה בפני רבותינו, או אפילו להעיז לשאול שאלות.
אבל, אני רק מבקש אולי בשם רבים: יורו נא רבותינו, איזו תשובה נעשה אם ליחיד אם לרבים, מהי הדרך הנכונה אשר נלך בה, מה נֹאמר ומה נפעל, מה נדבר ומה נשתוק.
מה לנו כי נרדמנו ?! - נקום ונקרא ונשוב אל אלוקינו.
ומי יודע - ישוב וניחם האלוקים, ושב מחרון אפו ולא נֹאבֵד.