המצב הביטחוני בצפון ובמיוחד ביהודה ושומרון, דחק הצידה את איום הקדמת הבחירות ולצדו את המאבק הפנימי בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי. עם זאת, הסיכוי שרובנו נזכה בחודשים הקרובים ליום שבתון, כדי לממש את זכותנו הדמוקרטית, עדיין גבוה מאוד והשעון הפוליטי של הציונות הדתית ממשיך לתקתק. אם המנהיגים הפוליטיים של שתי המפלגות לא יתעוררו בקרוב, לא רק שנפתלי בנט לא יהיה שר ביטחון בקדנציה הבאה, אלא שהשאלה האם אחוז החסימה ירד או לא, תהפוך להיות עבורו ועבור אורי אריאל רלוונטית מתמיד.
לפני מספר שבועות הציגו באיחוד הלאומי ארבע דרישות שאי קבלתן, כך איימו, תוביל אותם לפרוש מהסיעה המשותפת - שיתופם בקמפיין הבחירות הקרוב, צירוף יו"ר המפלגה לפורום ראשי הקואליציה, חופש הצבעה בנושאי דת ומדינה, ושיבוץ שלושה מנציגי המפלגה בעשירייה הראשונה של הרשימה המאוחדת לכנסת.
בבית היהודי זעמו על הדרישות וטענו שהן מופרכות. מנכ"ל המפלגה, ניר אורבך, אף טען כי הן פרי המאבק (כרגע הסמוי) בין אריאל לסמוטריץ' על ראשות האיחוד הלאומי. כשבבית היהודי מתכוונים לומר שהתנאים של עמיתיהם מופרכים הם מתכוונים בעיקר לתנאי אחד שבעיניהם הוא ליבת המחלוקת - הוספת שריון לעשירייה הראשונה. כל השאר, לשיטתם, מהווה רק כיסוי למשא ומתן בין הצדדים לצורך שיפור עמדות.
זה לא שעם שאר הדרישות הם חיים בשלום, אך איתם הם עוד יכולים להתמודד ולנסות להגיע לעמק השווה. מבחינתם אין הצדקה, דווקא כשהם מעוניינים לפתוח את השורות לקהלים לא סרוגים, לרפד את הרשימה במועמד דתי נוסף ועוד כזה שמשתייך לאגף החרד"לי של הציונות הדתית.
פירוק החבילה יהווה אסון פוליטי. ישיבת הבית היהודיצילום: פלאש 90. מרים אלסטר
באיחוד הלאומי מנגד, מתעקשים שכל הדרישות ראויות וחשובות, ובטח לא נולדו לצורכי משא ומתן. הם גם דוחים את הטענות כאילו המאבקים הפוליטיים הפנימיים יצרו את היעדים השאפתניים שהציבו. מבחינתם, במידה וההצעה שיקבלו מבנט לא תספק אותם הם לא יירתעו לפרק את החבילה וללכת בדרך עצמאית, ולא, הם לא חוששים שצעד זה יהווה מכת מוות עבורם. להיפך, הם משוכנעים שאם שני הצדדים יחליטו על פרידה, דווקא הבית היהודי תתרסק בצורה משמעותית, בואכה אחוז החסימה.
בראיון שהעניק השר אריאל ל'כיפה' לפני מספר שבועות, לאחר שבבית היהודי תדרכו נגדו וטענו כי הוא מעוניין בפילוג, הוא האשים את הגורם שתקף אותו בפחדנות וטען כי "האיחוד הלאומי לבד שווה חמישה מנדטים". האם התחזית שלו נכונה או לא, קשה לדעת, אך במפלגה ערכו לאחרונה כמה סקרי עומק שהובילו את אנשיה למסקנה ששד הפילוג, גם אם הוא לא רצוי, לא נורא כל כך.
ובכל זאת, בין כל המאבקים, הכותרות, התדרוכים והספינים, אף אחד בשתי הסיעות לא באמת מעוניין בהפרדת כוחות, מכיוון שהיא תגרום לו נזק כבד.
בנט יודע שחלק לא מבוטל מהבייס שלו נוטה לכיוון השמרני, גם אם הם לא בדיוק חסידי הר המור. הניסיון לצרף למפלגה קהלים חדשים תוך ויתור על אחד הגרעינים הקשים של המגזר, עשוי לגבות ממנו מחיר גבוה. מה גם שבאיחוד הלאומי בטוחים שרק הם יצליחו להחזיר לחיק המפלגה המאוחדת את מצביעי יחד האבודים וקולות רבים מקרב תנועת חב"ד.
אריאל את סמוטריץ' לעומת זאת, לא באמת רוצים להיות חלק ממפלגה קטנה ומדשדשת שכלל לא בטוח שתיספר על ידי נתניהו, במיוחד אם תהיה לו אפשרות לצרף את בני גנץ ואורלי לוי אבקסיס, במקום עוד מפלגה שתאגף אותו מימין ותציק לו לאורך כל הקדנציה.
נהוג לומר על הפוליטיקה שהיא אמנות הבלתי אפשרי. ההנחה שלבסוף בנט ואריאל (או סמוטריץ) יגיעו להסכמות בהחלט לא מופרכת, אך על פניו נראה ששני הצדדים טיפסו על עץ גבוה שיקשה עליהם מאוד להמשיך את השותפות מבלי לצאת עם הזנב בין הרגליים. ובכל זאת, מישהו כאן יצטרך לוותר או להתפשר, אחרת הציונות הדתית תשוב לימים הלא כל כך עליזים ותחזור להיות מש"ק הדת חוטף הכאפות של המדינה.