יעקב אבינו מסתכל על המצב בו התחיל לעומת מה שהגיעו בחסדי ה'.
בצאתו לדרך היה לו רק מקל, ועכשיו ברוך ה' יש לו מחנה גדול.
(כי במקלי עברתי את-הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות)
ובכל זאת הוא ירא, ודווקא בגלל זה הוא ירא.
על דרך הדרש ולאור הויכוח היום בתוככי הפוליטיקה של "המחנה" הציוני הדתי, ארצה לדרוש- "ועתה הייתי לשני מחנות- הצילני נא!!"
סכנת הפילוג שוב מרחפת, הצילנו!
הערה לרוצים שוב לפלג, והצעה מעשית
כשהזכרתי לעיל את המושג "המחנה" הציוני הדתי- שמתי את המילה מחנה במרכאות .
כי על פי הבנתי את תפקיד "המפלגה" (שוב במרכאות) הציונית הדתית בפוליטיקה אין לנו להיות עוד "מחנה" במפה הפוליטית. וגם לא מפלגה. עלינו להוות תנועה, המקדמת את עם ישראל בארצו אל דרך השלימות. שלימות בתורה, בצדק בנאמנות לעם ולארץ, במוסריות ואל השלום האמיתי.
לא פלג הדואג ל"אנ"ש" , לא צבע הנלחם על מקומו , על מוסדותיות, עוד צבע מגוון הצבעים, אם אלו שחורים או אדומים- אנחנו נהיה לבנים...אלא תנועה למען העם, כמובן על פי תפישת עולמנו המסויים.
"המחנאות" היא דרך קלוקלת עליה כאב ליבו של הראי"ה זצ"ל כפי שביטא זאת במאמרו המפורסם והחשוב "מסע המחנות"- "... דומה לנו שהננו מחולקים לשני מחנות... ידענו שאין בני האדם שוים במדרגותיהם, ביחוד במה שנוגע לתוכנם הרוחני, שהוא יסוד החיים, אבל שיהיה שם מוגבל ומיוחד לכך המתאר סיעות ומפלגות, מזה לא ידענו. וכדומה שבזה ודאי יש לנו לומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, והלואי שנוכל להשכיח מאתנו, בכלל, את אלה שני השמות העומדים לנו לשטן על דרך החיים האיתנים והטהורים הראויים להיות שבים אלינו באור ד' אשר יאיר לנו..."
לאחר אלפיים שנות גלות עם ישראל עשה את הפלא הגדול בהיסטוריה העולמית , שב הביתה , איחד את הגולים מכל קצוות תבל, החיה שפה, הפריח שממה, עמד אל מול אויביו שהקיפוהו מכל עבר...וייסד מדינה חזקה, ומתקדמת.
ועכשיו התחיל הויכוח על תוכן המדינה שקמה. המביט מן הצד על עם ישראל בפילוגיו הרבים לא יוכל לעמוד על התופעה המוזרה, (וכמו יעקב אבינו מביטים אנו על תחילת דרכנו, ועל כל השגנו, ובמקום להיות מרוצים ולו במעט מכל הישגינו), אנו אוכלים אחד את השני.
וגם היודע להבחין בין דתיים לחילוניים (שמות נוראיים, והכללות מחטיאות) ובין שמאל לימין (יש עדיין הגדרות ברורות? כלכליות או מדיניות?), עדיין לא ידע להבחין בתוך כל "פלג" או מחנה" , נניח בתוך המחנה הדתי. אומות העולם יבינו מה זה דתי ציוני ומה זה דתי חרדי?
ונניח שגם זאת נבין, כיצד יוכלו להבין עוד ועוד דקויות- "חרד"לי" או "קלאסי" "ממלכתי" או שאינו כזה... ובתוך עולם הישיבות, בין ישיבות המודרכות על פי רוחו של הרב קוק לבין ישיבות ע"פ רוח דמות אחרת , ובתוככי ישיבות שצמחו מישיבת מרכז הרב קוק עוד נבחין בין ישיבות בקו זה או אחר...
עד אנה נעשה הבחנות ופילוגים? הצילני נא!
שמעתי רבנים מכובדים המקורבים למפלגת/תנועת "התקומה" הממליצים להיפרד מ"הבית היהודי" בהסבר שיש יותר מדי נושאים שנויים במחלוקת.
האם באמת רב המפריד על המשותף? אין סוף לחילוקים ולדקויות, חשובות ככל שיהיו!
(האין כולנו מאמינים שהתורה היא מקור חיותינו? האין כולנו רואים קדושה במדינה ישראל, ובגיוס לצה"ל מצווה חשובה? האם אין אהבת הארץ בוערת בקרבנו? האם אין כולנו כאן מרגישים שותפים לתחיית האומה בארצה? ועוד, ועוד...)
ואני שומע קולות מאנשים בתוככי הבית היהודי המכריזים לעומתם: "יאללה , נפרד כבר, אם הם לא מקבלים את כללי המשחק הדמוקרטי, שיעזבו אותנו בשלום"!
האם באמת בקלות כזו נפתור את שאלות כבדות המשקל בעצם חיפוש הדרך הנכונה לבחור ולהיבחר?!
ברשות הקוראים ארצה בקצרה לנתח את המורכבות ולהציע פתרון שבודאי יהיה קשה לכולם לקבל, (ובייחוד לאנשי הבית היהודי -המצדדים אך ורק בדרך הפריימריז) ובכל זאת אני מאמין בהצעתי ואבקש להציעה כאן.
מורכבות הפוליטיקה- בהיבט של דרך קביעת רשימת המועמדים לכנסת
כולנו רוצים שהמועמדים ייבחרו על ידי הציבור. לכאורה ככל שהציבור מעורב יותר בבחירת הנציגים, שביעות הרצון מהרשימה תהיה גדולה יותר ורחבה יותר.
אבל- באיזו שיטה?
האם במרכז המפלגה? הכרנו כבר בחסרונותיה של שיטה זו, כשכל מועמד חיב למצוא דרך להיות חביב על חברי המרכז הבוחרים. אחוז גבוה של חברי המרכז הם "מעכרים" ובעלי אינטרסים, אשר יבחרו במועמדים שדאגו לפרנסתם או סייעו לבן משפחה בקבלת ג'וב" וכדומה, או שלפחות כיבד אותם בנוכחותו בשמחת בר המצווה של בנם או חתונת בתם...
שיטת הפריימריז? יתרון גדול למפורסמים. לבעלי אמצעים. ובייחוד למי שיודע "לעבור מסך".
ומה יהיה עם אנשי מעשה "בולדוזרים" שלא יודעים להתחבב על הקהל, האם מקומם יעדר לטובת אנשי שיווק שתועלת רבה מהם לא נראה בשטח?
אני זוכר את חוסר המוכנות של חנן פורת ז"ל לעסוק בשיווק עצמו אצל חברי המרכז, ובגלל זה אכן נדחק למקומות לא ריאליים ברשימה, וכולנו יודעים איזה איש עשייה היה חנן (בחיזוק הישיבות, בהקמת ישובים מצפון ועד דרום, בחקיקה חברתית , בחסד, ועוד...).
אז מה- "ועדה מסדרת"? גם את זה ניסינו. הציבור לא מוכן היה לקבל שנציגיו ייבחרו על ידי קומץ אנשים מורמים מעם ככל שיהיו.
"דיקטטורה"? כפי שנהוגה במספר מפלגות של איש אחד? בודאי שאין זה מתאים לציבור הדתי לאומי.
אז מה כן? רק שילוב נכון בין האפשרויות השונות!
אך עוד לפני הצעתי המעשית- עוד מורכבות מיוחדת לפוליטיקה בציונות הדתית:
מה מקום הרבנים בפוליטיקה?
שאלה ישנה וסבוכה זו לא נוכל לפתור כאן. אך ברור לרוב המוחלט של הציבור שיש תפקיד לרבנים בעלי שיעור קומה בציבור שלנו בהכוונה, בעצה ובתבונה.
בש"ס ויתר המפלגות החרדיות על פי פסק הרב יפעלו הפוליטיקאים. אין (לכאורה) נושא או החלטה שיבצעו חברי הכנסת במפלגות אלו ללא הוראת המנהיגות הרבנית שלהם.
לעומת זאת, רוב רבני הציונות הדתית ורוב הציבור הדתי לאומי אינו מעוניין שהדברים יפעלו כך , אלא שהרבנים ישפיעו, ייעצו, יתנו הכוונה מוסרית ערכית אידיאולוגית, אך ההחלטות המעשיות ופרטי הפוליטיקה ינוהלו על ידי פוליטיקאים פקחים ומוכשרים.
ועוד מורכות-
בעיה מובנית בחיבור הנוכחי בין שתי המפלגות של הציונות הדתית. נציגי הבית היהודי לכנסת נבחרים בפריימריז, נציגי האיחוד הלאומי-התקומה נבחרים על ידי ועדת רבנים/ועדה מסדרת.
איפה ההגינות כאן?
חלק צריכים להיבחר על ידי עשרות אלפי אנשים, ואחרים בהחלטה של קומץ מחליטים? זה נראה לגמרי לא הוגן ולא הגיוני
בכל זאת, נתגבר רגע על תחושות הבטן ונפעיל את ההיגיון. כיצד בכל זאת זה נכון ויכול לעבוד?
*רוב מוחלט של נבחרי הציבור חייבים להיבחר על ידי הציבור , ציבור רחב ככל הניתן.
*ובכל זאת, כמה שזה נשמע לא הוגן, וכמה שזה כואב בבטן, וככל שזה נשמע לא סביר:
- יש חובה לדאוג לאיזונים
-יש מקום שישולבו ברשימה לכנסת אנשי מעשה מוכשרים, שאינם "אנשי מדיה" ואינם יודעים להתחבב על הקהל, ואסור שנפסיד אותם בעבודה הציבורית בכנסת רק בשל כך.
יש מקום שתהיה ועדה מסדרת המורכבת מדמויות רבניות מובילות, ומאנשי חינוך מרכזיים, וראשי עמותות המרכזיות הפועלות בציונות הדתית שיוכלו לבחור בכל רביעייה או חמישייה ברשימה דמות של איש עשייה שישולב ברשימה. (דרך הרכבת ועדה זו נידון בהזדמנות אחרת)
ראש הרשימה ויו"ר התנועה ייבחר על ידי הציבור בפריימריז מוקדמים, ויהיה שותף ל"ועדה המשלימה".
8 מתוך העשיריה הפותחת ו12 מתוך ה15 (וכן הלאה) ברשימה לכנסת ייבחרו בפריימריז, אך הרבנים ואנשי הרוח וראשי הזרועות הביצועיות של הציונות הדתית (ועדה משלימה ומאזנת) יוכלו לאזן על ידי "הצנחת" אנשים ראויים שגם אם לא מתאימים לשיטת הפריימריז יוכלו לייצג אותנו ולפעול למען ערכינו בכנסת.
אני חושב שזה לא אסון אם רוב מוחלט של הרשימה לכנסת ייבחרו בפריימריז ובידי רבנים ואנשי רוח ומעשה תעמוד האפשרות לשלב מספר מועט יחסי של אנשים, שלולי כך נפסיד אותם רק בגלל שאינם בנויים לפריימריז.
ויש להודות על האמת - לא כולם מתאימים לפריימריז, וזה עדיין לא פוסל אותם מלהיות נציגים ראויים של הציבור הציוני הדתי!
לסיכום.
-יש דרך מעשית לריצה משותפת בתנועה אחת ברשימה אחת. דרך האיוזנים.
-אם נפעל על פי ההבנה שרב המשותף על המפריד
-ואם נפעל על פי ההיגיון ולא על פי תחושות הבטן
-אם נשים את האגו בצד ומול עינינו תעמוד רק טובת הכלל
נוכל למצוא דרך לאזן ולחבר יחד לתנועה מרכזית ומובילה במדינת ישראל את כל היהדות הלאומית אמונית ללא פילוגים מיותרים וללא מחנאות מזיקה ומיותרת.
*רפי קפלן, מנכ"ל מעלה - המרכז לציונות דתית, חבר מרכז הבית היהודי, תושב עפרה