כשחיפשתי בקלסרים הישנים שבביתי, מצאתי פתק מקומט מונח בין התיקיות, בודד, עלוב ונטוש. החלטתי להעלות את תכנו על גבי המקלדת, בתקווה שלא אסחט ממנו את חיותו הילדותית והרעננה.
בחנוכה תשס"ג, בהיותי נער בכיתה י"ב, שהיתי בארה"ב, במסגרת קבוצה, יחד עם ישראלים בני גילי (זו הייתה קבוצה מגוונת שכללה דתיים וחילונים מרקעים שונים בחברה הישראלית). ביקרנו בבתי כנסיות ומרכזי קהילות, שמענו ושוחחנו עם יהודים מיהודים שונים בארץ הזרה. ההתמודדות עם אנשים שחושבים וחיים אחרת מאיתנו (רפורמים, לדוגמא) הייתה אתגר משמעותי ומעסיק בתקופה קצרה זו, שהשפיעה על חיי במידה לא מבוטלת.
בהיותנו שם, כמובן שהתגעגענו מאוד לארץ ולחום של הארץ, והתחושה הבולטת שחווינו שם הייתה תחושת הזרות, הניכור והקור. בר"ח טבת, נר שישי לחנוכה, התבקשנו לכתוב כמה שורות על הנושא המופיע בכותרת, וזה מה שיצא, ללא שינוי ועריכה:
"הבדלי טמפרטורות"
יש קור ויש חום. יש מזג אויר חם ומזג אויר קר. יש אנשים קרים ויש אנשים חמים. יש יחס חם ואוהב ויש יחס קר ומנוכר.
הכל תלוי בסביבה החיצונית. כשבחוץ קר, דוקר, מת, אז גם מתעטפים במעטפת כלשהי ומתרחקים מן החוץ. לעומת זאת, כשבחוץ חם, מלטף, דומיננטי ומלבלב, אין כל צורך בריחוק.
אלו "הבדלי טמפרטורות" ברמה מסוימת אחת, אך יש רמה עמוקה יותר. ישנן דעות קרות ודעות חמות. אפשר להביט החוצה ולראות עצים חסרי עלים נעים ברוח הסגרירית, לראות עוברים ושבים עטופים בשכבות על גבי שכבות, כל אחד לעצמו מטייל ברחוב, בלי שמש, בלי חיות, בלי חיים, וכשמביטים כך החוצה מוודאים תמיד שהחלון סגור. אמנם רואים ונראים, אך ההבדל והמחיצה ברורים לכל. ומנגד, אפשר להביט החוצה ולראות עצים מלבלבים, מים מפכים בנחל, ציפורים מצייצות, ילדים משחקים, ומתעורר רצון עז לפרוץ החוצה ולהשתלב בנוף הילדותי והחופשי הזה!
האם באמת יש הבדל???
השורות הנ"ל נכתבו בארה"ב. אני חושב שאם הייתי נדרש לכתוב קטע דומה בארץ זה היה נראה אחרת לגמרי...
אסיים כאן, ואשמח לשמוע (לקרוא) את דעתכם, ואולי אנסה לכתוב קטע נוסף ולהעלות אותו מעל דפי הרשת בקרוב.