האתגר העומד בפני מנהיגי הציבור ומורי הדרך של מדינת ישראל הינו לדון בשאלות החיים על ידי התמודדות שקולה ואמיצה עם תקוותיו ורצונותיו של כל אדם
במסגרת המציאות בה אנו חיים כיום. לעתים, כשנדמה שערכים מתנגשים או שמא יש צורך ביישוב סוגיה בוערת שמעסיקה את העם, מגיע זמנם של המנהיגים לומר את דברם ולהטביע את חותמם מתוך ערך הערבות ההדדית.
נסכים ודאי שהיהדות היא לא סתם עוד מסורת, היא דרך חיים שלמה לאורך כל שעות היום וימות השנה. היא שילוב נדיר בין לאום לדת, בעלת מטען היסטורי ותרבותי.
להיעקר מהמסורת היהודית משמע שינוי זהות ולא למשל שינוי תפיסה פוליטית.
דווקא מתוך אמונה שלמה בכוחה של המסורת היהודית להתמודד עם כל נושא, אנו פועלים לעיצוב תפיסת עולם יהודית של הנושא.
זאת תפיסה שבו האדם היהודי מכיר את מקומו ואת אחריותו. הוא יודע ממה להישמר ולמה לשאוף. לטעמי יש לתת מענה ואלטרנטיבה בתוך המסגרת האורתודוקסית לנושא, ולהדריך את אלו הקרועים בין החברה המתירנית מחוץ ובין המסורת מפנים.
עלינו להציע מענה ראוי שלא הייתה קיימת עד עכשיו, לא במסורת היהודית ואולי לא בכלל. כמו שיש למסורת מה לומר על כל נושא, יש למצוא מה יש לה לומר על הומוסקסואליות.
אך עלינו להיות אמיתיים עם עצמנו ולחקור את העניין בחיל ורעד, שכן חיי אדם תלויים בו. לכן, כשמאנשים כמותך מביעים עמדה שגויה בנושא, יש צורך לקום ולתקן את העיוות שלהם, כפי שיש במאמרך, ואפרט:
תורת ישראל אוסרת משכב זכר ולא נטייה הומוסקסואלית, ולפיכך המורכבות שנוצרה על-ידי הפסוקים בספר ויקרא לא צריכה לסתור את המחויבות שלנו לתורה בכללותה.
ישנם מספר רב של ערכים יהודיים חשובים - מוסריים, חברתיים, אינטלקטואליים ורוחניים - שאיננו יכולים ואיננו רוצים לאבדם.
עובדת היותנו דתיים בעלי נטייה הומוסקסואלית לא צריכה לגרום לנו לוותר על חיינו כיהודים מאמינים, ואין לנו כוונה לבחור בזהותנו הדתית או בנטייתנו אחת על חשבון השנייה.
איש מאיתנו לא בחר בזהות הזו ואנו מנסים לעשות את המיטב במסגרת הבחירות הקיימות. אין בכוונתו כלל ועיקר לשנות ח"ו את ההלכה, שהיא יסוד קיומנו. איננו צועדים במצעדי גאווה ואיננו מניפים דגלים וכיוצ״ב, אנו מכירים באיסור ולא מבקשים היתר ח״ו. מטרתנו שונה לחלוטין: לדאוג שיינתן היחס ההוגן והראוי לבעלי הנטייה בקרב הציבור הדתי והחרדי.
המחשבה שיש בקרב אנשים בציבור כאילו יש כאן 'תופעה' אינה נכונה. הומוסקסואלים היו מאז ומתמיד (ולא נחשדו ישראל..)
אף אדם, גם לא מתבגר, בוחר לחיות כהומוסקסואל בגלל עולם המדיה, ולא בגלל אופנה חולפת, הדיון הציבורי או בשל קיומו של ארגון כמונו.
מחד, על הציבור הדתי להמשיך ולדבוק בקדושת המשפחה, מאידך, על הציבור הדתי, שליחי הציבור שלו ורבניו, ומוסדות המדינה, לדאוג לאלו מבעלי הנטייה החד מינית ולעודדם ולקבלם בחברה.
אין מדובר בהכרה במסלול חדש של חיים הפתוח לבחירת כל מאן דהוא, אלא בהכרה באחרים שבקרבנו, אשר אינם יכולים לקיים את ערך הנישואין כדת משה וישראל. האם הומוסקסואלים הם נגד מוסדות הנישואין והמשפחה? דרך הרבייה הטבעית של האדם היא הטרוסקסואלית, וכן אבותינו ואמותינו.
לכן, יש דברים שזקוקים לבירור ולהבעת עמדה נוקבת. אבל יש דברים שחובתנו להציג גם את היד המקרבת, שלעולם לא נעלמה, גם עבור הומוסקסואלים.
בתור אדם מאמין אני מניח שאתה מכיר את הלכות כבוד תלמיד חכם ורבו המובהק הגורסים כי צאצא הוא גם לאו דווקא ביולוגי, ועל בן עזאי שלא נישא והיה חריג שהתקבל ע"י חכמי דורו בוודאי למדת,
וגם הנביא ישעיה בודאי קראת "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא ייכרת"
או במילים אחרות: קיום מצוות פו"ר חלה על מי שנמשך לנשים ולא על ההומו האנוס/הפטור מכך ע"פ ההלכה.
הומוסקסואלים הדתיים, בניגוד לדעה הרווחת, אינם רוצים להרוס את ערכי המשפחה. באופן טבעי, הם עצמם גדלו במשפחות המבוססות על מוסד הנישואין והמשפחתיות ואין בנטייתם או בזהותם בכדי לפגוע בערכים האנושיים עליהם גדלו. ההומוסקסואלים הדתיים ככלל רוצים להתקבל על ידי משפחותיהם וקהילתם כחברים שווים לכל דבר ועניין בכל הקשור ליחסי אזרח- מדינה.
עצם העובדה שבני אדם כיום צריכים להודיע שהם בני אדם ושאין היתר לשנוא אותם ולחשוב שמותר לפגוע ולהשתלח בהם, גורם לי כאדם מאמין להרגיש כאב והשפלה.
מקומם אותי שהופכים לעתים דברי תורה טהורה ועמוקה לסיסמאות של שנאה חשוכה ופרועה. מי שמנפנף בפסוקים של 'תועבה' וכו' ככל הנראה לא למד בעיון היטב והעמקה את הסוגיה בתום לב, כמו שנדרש בכל סוגיה, אלא מצא משהו שמצלצל בשטחיות כפי רצונו ומיד מנפנף בו ועושה ממנו דגל של גזענות ושנאה, וזה פגיעה בתורה ובנותנה, לא פחות ממה שזה פשע כלפי בני האדם שנפגעים מזה. לא ראינו מלחמת חורמה כנד דברים אחרים שאותם כינו נביאינו כ'תועבה' שבהם (בניגוד למ"ז) יש פגיעה באדם אחר, צלם אנוש, ברואו של הקב"ה.
ההרס היחיד שיש כאן הוא היחס (הצבוע) של החברה כלפינו. מי יזעק את זעקתם של אלו החשופים לאלימות מילולית ופיזית? מי יאמר קדיש על אלו שהתאבדו בגלל אמירות פוגעניות ומלבינות פנים ושכחו שישראל רחמנים הם?
האבחנה בין בעל נטייה למי שעושה מעשה אסור בפועל היא לא איזשהו פלפול או חילוק הלכתי דק כדי למצוא פתח להתיר, אלא דבר ששום תינוק לא היה טועה בו, והשטחיות כאן היא משום שלא הדביקות הצרופה והתמימה בתורה מניעה את מי שתוקף אותנו.
גם אם אין לדעת מישהו כרגע פתרון הלכתי-חברתי לנושא, יש פתרון הלכתי-דתי להומופוביה ושנאת חינם. דחייתו ופסילתו של האדם ותיוגו מראש כסוטה על רקע נטייתו, הינה חטא שבין אדם לחברו. על משכב זכר יום כיפור מכפר, אך על הומופוביה ושנאת חינם - לא.
לסיכום, אני קורא לך ולכל הציבור הדתי, רבניו ומחברי/ות הכנסת שהם שליחי ציבור של עם ישראל, ממפלגות דתיות וחילוניות כאחד, ללמוד היטב את הנושא ולקיים עמנו פגישה ושיח ישיר בהקדם האפשרי, אשר יש ביכולתו לענ"ד, להביא לפתרון הסוגיות ולמצוא דרך מוסכמת שתהא מקובלת על רוב החברה הישראלית והדתית.