רב מארגון רבני "צהר" פסק בקהילתו, שאסור למכור בתים לערבים. הפסק התפרסם בחדשות, ורבים הביעו מחאה על כך. הרב טען שהשואל לא הבין את כוונתו, אך לאחר זמן התפרסם וידאו ,שבו אמר מפורש לא למכור בשום אופן. ראש "צהר" פרסם בטור, שלדעתו הרב טעה, אך יש להמשיך לחזק את ידיו בפעילותו. הרב עצמו הודה בטעותו. והכל המשיך כאילו לא קרה כלום... אז אמנם הסיפור לא קרה, אך קרה דבר די דומה. אלא שהבעיה לא היתה פסק לא נחמד שמפלה ערבים, אלא פריצות וחילול הקודש בבית כנסת. הרבנים סתיו ושרלו שליט"א פרסמו שהרב טעה, ואף הרב עצמו הודה בפייסבוק שטעה.
יש לברך את הרבנים הנ"ל שלא התביישו מהאמת, והודו שאכן הייתה כאן טעות והתנהלות לא נכונה. במיוחד הרב עצמו. ניכר שאכן הרב לא עשה זאת "בכוונה" או "להכעיס" אלא ממניעים חיוביים. מעדות אמינה שמעתי על פעילותו הברוכה בנושא קירוב לבבות, ועל אישיותו החיובית, ובטוחני שזכויות רבות לו. אז מה כן הבעיה?
ראשית, מי שהתנער מהחלטתו של הרב היו הרבנים סתיו ושרלו שליט"א. הם עשו זאת בצורה אישית. הרב שרלו כתב זאת כ"חשבון נפש לעצמו" כדבריו". הרב סתיו פרסם זאת בפייסבוק, ובלי להזכיר קשר לרב, או את המילה "צהר". מן הראוי היה שארגון צהר עצמו, שהרב חבר בו, יתנער מהתנהלותו זו. ארגון צהר, שקראתי פוסט המתהדר בפעילותו של אחד מרבניו, צריך לדעת גם להתנער מפעילותו של רב אחר. זה מאד נוח שהרבנים סתיו ושרלו יפרסמו זאת, כשהם מדברים כמשקיפים מהצד, במקום שהארגון יפרסם זאת, כשהם מתנערים ממנו בתור חבר בארגון.
שנית, אני חושב שהנימה הסלחנית כלפי הרב אינה תקינה. אכן ישנן טעויות אנוש. הרב שרלו מדגיש את תמימותו. הרב סתיו כותב ש"זה לא מתיר לשפוך את דמו ולזלזל בו". נכון, אנשים טועים. אני ממש לא חושב שהוא עשה זאת מתוך מניעים שלילים או אנטי דתיים. להפך, הוא אדם טוב וחיובי. השאלה היא מהן ההשלכות של הטעויות. במקרה דנן, ההשלכות היו חמורות, וגרמו לחילול השם עצום. חילול השם כלל את הפרסום הרב שהגיע לכל אתרי החדשות ויותר חמור - הסתרת האמת שהרב חתם על הסכם המאשר את התצוגה, ואף שהה בעת קיומה, בתואנה ש"לא ידע". חילול השם הוא משחק באש, והיא העבירה החמורה ביותר, שהכי קשה להתנקות ממנה ע"פ חז"ל. בחברה כמו היום - שרובה חילונית - וכאשר העולם הוא גלובלי, חילול השם גדל עשרות מונים מבעבר. היום כל אדם דתי, ובמיוחד דמות רבנית, צריך להיזהר מאד מהשלכות מעשיו, וכמו שאמרה הגמרא לגבי דיין "לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו" (סנהדרין ז.). ידוע לי שהרב דוד סתיו שליט"א שומר בקנאות על יושרו כאיש ציבור ולא זז פסיק מהחוק, ועל כך הערכתי הרבה. אך כך אני מצפה מדמויות רבניות גם לגבי הלכה וכבוד הדת. אם אחד מרבני צהר היה "טועה" בהחלטתו, ופוסק שאסור למכור דירה לערבים, האם היחס אליו היה באותה מידה? האם "צהר" לא היו ממהרים לקום על רגליהם, להתנער בצורה מידית וחריפה מהרב, וכנראה גם להעיף אותו מהארגון? אנחנו בני אדם לא מלאכים, אבל כשהטעות פטאלית ותוצאותיה חמורות - היחס בהתאם.
שלישית, ניתן ללמוד מכך מסר חשוב להתנהלותנו הדתית, בלי קשר לנפשות הפועלות. אנו נמצאים במציאות בה רוב העולם היהודי אינו דתי. אפילו החזו"א הבין שעלינו לפעול עם החילונים "בעבותות של אהבה". אך ישנה נטייה היום לחשוב שעלינו לקדם יהדות ליברלית יותר. עלינו לא רק להקל לחילוני שיבא לשאול, אלא להציג בכלל יהדות יותר "מאירת פנים". המקרה האחרון מראה שהמדרון הוא חלקלק. גישה ליברלית כזו אינה אסורה הלכתית, ובארגון צהר אני מאמין בכל מאודי שפועלים בתוך הקונצנזוס ההלכתי. אך כפי שראינו, הרב התיר תצוגה צנועה בבית הכנסת, שמהר מאד הפכה לתצוגה מאד לא צנועה ולחילול שם שמיים עצום. כך גם אם כל הזמן נחפש רק להציג גישה מקילה וליברלית, לא רחוק שיקרו מקרים נוספים כאלה, והגבול ייפרץ. הרב חיים נבון כתב פעם באחד מספריו בהקשר אחר, ש"ההלכה משתנה, אבל היא משתנה כמו עץ". אני הייתי מגדיר אחרת - "ההלכה משתנה, אבל משתנה כמו גוף האדם". כשאדם מזדקן, הוא משתנה. הוא אינו רוצה בכך, אבל הוא מוכרח להתאים את פעילותו ליכולותיו. הוא אינו מתלהב מהזדקנותו, ומתפאר בה לעיני כל. היהדות משתנה, אך זה כי המציאות לעתים מכריחה זאת. אך איננו צריכים להתלהב ולהתפאר בכך כל הזמן. אם אנו מציגים את היהדות כמשתנה, אז אין אידיאל לשמר את היהדות, את ההלכה, והיד קלה על ההדק לשנות.