בשבועות האחרונים, ביטאוני הציונות-הדתית נדרשים (שוב) לשאלת היחס בין שינויים הלכתיים נחוצים לבין תמורות העלולות לעקור את תורת ישראל: 'רפורמה', רחמנא לצלן. אין ספק, כי דיון זה מתבקש ונצרך: הרי מחד, לית מאן דפליג שההלכה אינה מסוגלת להישאר סטאטית ומאובנת מול המציאות המתחדשת לבקרים, ומאידך, לית מאן דפליג שעצם קבלת עולה של ההלכה טומנת בחובה הסכמה לגבולות גזרה מסוימות. ודווקא משום חשיבותו, כפולה ומשולשת תחושת ההחמצה והצער, שהדיון אינו מתנהל בצורה כנה או הוגנת.
פוק חזי. לעתים קרובות, מוצעת לקורא בחירה בין שתי אלטרנטיבות חד-משמעיות: יהדות או רפורמה. אין תחום ביניים. השינוי ההלכתי רע או טוב, שחור או לבן, כשר או טרף. רפורמי או יהודי. המציאות איננה יותר מורכבת. כך כותב, למשל, הרב ברוך אפרתי: "יש להבדיל בין אור לחושך. בין אמת היהדות לשקר הרפורמה, ולא לטשטש גבולות".
עתה, אין כל צורך בניהול דיון רציני אודות התמורה ההלכתית העולה על הפרק. מספיק לכנותה 'רפורמית', ובכך, להדירה מתורת ישראל. מספיק לכנותה 'רפורמית' - שכן מובן מאליו ש'רפורמי' מנוגד לרוח היהדות; כפי שממשיך הרב אפרתי: "יש לברר את הגבולות הללו ולהכריז עליהם בריש גלי: הרפורמים לא בפנים. נקודה." מספיק לכנותה 'רפורמית' - מבלי לתת יחס הולם ואמיתי למניעיה של ה'רפורמה' להעלותה, מבלי לתת יחס הולם ואמיתי לתועלת הפוטנציאלית שתופק ממנה. ואמנם, תופעה זו אינה מחויבת - ניתן לשלול דבר כ'רפורמי' לאחר עיון נוקב ומעמיק - אך נדמה, שהדיון דידן אינו מתנהל כן. באותו מאמר, הרב אפרתי דוחה את מכון שכטר מעל במה ציבורית, בטענה ש"שם מוכנסים לתודעתם יסודות המשנה הקלוקלת של הרפורמה בדת משה וישראל", מבלי לתאר מהם אותם יסודות. ובהמשך: "רב חשוב סיפר לי שנאלץ לנתק קשר עם 'בית מורשה', מאחר שזה התחיל לשלב בכתב העת שלו 'אקדמות' מאמרים של רבני זרמים לא אורתודוקסיים כשווים בין שווים". אין חשיבות לטענותיהם של רבני הזרמים הלא-אורתודוקסיים; עצם נוכחותם פסולה ופוסלת. מזעזע במיוחד יחסו המזלזל לרבה רפורמית: "אמרתי לה שלעולם לא נשנה דבר מההלכה לכיוון שלהם. אנו באים מיסוד אחר, והכיוון שלנו אחר. אנו ניאבק בהם בכל דרך כל עוד הם אוחזים בטשטושים שלהם, בעיקור ההלכה ובהפיכתה לאנושית" - בהינף יד, באמירה רחבה ומופשטת, הרב שולל את השקפת עולמה של הרבה, מבלי להאזין לדבריה, מבלי לרדת לעומקם, מבלי להתייחס אליהם בפרוטרוט ובכובד ראש.
ברור לחלוטין שלא ניתן לנהל דיון רציני באופן זה. לדחות שינויים בלכה כ'רפורמיים' ותו לא, להגדירם בצורה אבסטרקטית ובלתי ניתנת לערעורים, מבלי להידרש לתוכנם ומשמעותם, מבלי לשקול אותם בכנות - זוהי קטנות ראש.
תופעה מצערת נוספת הנלווה לדיון הנוכחי הינה הפונקציונאליות המיוחסת אליו. שואל "עולם קטן" (גליון 303, נשא): "מתי חידושים ביהדות הופכים לרפורמה?" לרמוז, שקיימת משוואה ברורה, היודעת להבחין בין רפורמה ליהדות. ואכן, בתשובתו לשאלה לעיל, מונה הרב יהושע שפירא קריטריונים מובהקים המעידים על 'רפורמיות'. רוצה לומר, בכדי שהחידוש המוצע יתקבל, עליו לעבור דרך אלגוריתם מופשט ומנותק, לוודא שאיננו 'רפורמי'. אין כל צורך להתחשב בנפקא-מינות המעשיות הנכללות בשינוי, אין צורך להתחשב בהשפעותיו על חיי אדם. מיטב יעשו אותם רבנים, המתחבאים מאחרי ההגדרות 'רפורמי' ו'יהודי', אם ייזכרו שמרבית התמורות ההלכתיות העולות לדיון כיום הינן חברתיות באופיין, העונות למצוקותיהם המוצדקות והממשיות של בני אדם יראי אלוהים. מיטב יעשו, אם יינטשו את משוואותיהם המדומות, את הכינויים הריקים מתוכן, ויתמודדו בכנות עם המציאות המשתנה, העגומה, שהובילה לצורך בשינוי הלכתי. עם המציאות שמחיה ומאפשרת את עולם ההלכה.
עלינו לנהל דיון אמיתי ומכובד בנוגע לרפורמה הלכתית. דיון שראוי לשמו. דיון ללא סיסמאות, ללא בריחה עיוורת למושגים כמו 'רפורמי' או 'יהודי'. למושגים העלולים להוביל לכביש ללא מוצא, העלולים לסיים את הדיון בטרם התחיל. יש להתמודד עם השינויים ההלכתיים בפרוטרוט, בכובד ראש - לקבלם או לדחותם באמצעות טענות ונימוקים רלוונטיים וענייניים. כולנו מודים שהדיון בסוגיות אלה נחוץ; אל לנו לזלזל בו.