לא מזמן אחי וגיסתי החליטו להפסיק לשמוע את מהדורת החדשות של ערוץ 2 (" לשמוע" – אין טלוויזיה, זה משודר בגל"צ) ומאוד אהבתי את הסיבה שלהם. הם טענו שהחדשות שם כל הזמן גורמות לתחושה של "תמיד דופקים אותנו, אנחנו מסכנים והמדינה בקאנטים". כמעט כל הכתבות הם על שחיתויות, גניבות, רציחות, פיגועים וכדו'. כאילו שזה לא מספיק, אז יש את הכתבות בסגנון "מתי יהיה הפיגוע הבא" כדי שגם בימים של שקט נדע שעוד יהיה דפוק ורע. גם כשפעם ב... עושים כתבה על משהו טוב, הכתב או השדרן באולפן יסיימו את הכתבה בהערה צינית צופת רעות.
כמו שאמרתי, ממש הסכמתי איתם. התחושות שמשודרות אלינו מהתקשורת פשוט נוראות.
הבעיה שלי היתה שעם כל הכיף שבלקטר על "התקשורת החילונית השמאלנית", קשה להתעלם מכך שהתופעה הזו לא קיימת רק שם.
אני לא אקדיש ל"הצפה" יותר מדי שורות מסיבות ברורות, אבל עיתון שהשער של מוסף השבת שלו כולו "הערות קטנוניות" שכל עניינן הוא לספר עד כמה כולם מושחתים ו"דופקים אותנו", הוא עיתון שקשה לדבר עליו כנותן איזו תקווה ואופטימיות. אסתפק בלומר שהמדור (הקבוע) הכי אופטימי, הוא של לימור גריזים ("מהנעשה בתנועת בני-עקיבא").
דווקא מ"מקור ראשון" ציפיתי ליותר. עיתון שהיה בעל פוטנציאל בכלל לא רע להוות אלטרנטיבה תקשורתית, אמנם הוריד את התמונות הלא ראויות ואת רוב הרכילויות, אבל קצת נתקע בשאלה כיצד בונים "סקופ" בלי להשתמש בתפיסת ה"דופקים אותנו". אמנם ההיצע שלהם יותר קטן. אם ל"הצפה"[1] יש גם את "דופקים את הדתיים" וגם את "דופקים את הימין", ל"מקור ראשון" יש רק את האחרון. אך אל דאגה, חני לוז ("הפרעות בתקשרות") תדאג בכל שבוע שנרגיש עד כמה "דופקים אותנו" ואיך "שונאים אותנו" כל הממסד (השמאלני, כמובן) והתקשורת השמאלנית בפרט. גם בשאר העיתון נמצא רמזים לא קטנים למסכנות של הימין.ב"ה.
שורו וראו איזה יופי! הנה גם אני נדבקתי בפסימיות! גם אני מדבר רק על הרע!
אז, לסיום, כמה מילים טובות:
לסיפורי האדמו"רים של שאול שיף (בחלק השני של העמוד. החלק הראשון לעיתים יפה ולעיתים ממש רח"ל), לחנוך דאום שבזמנו הקדיש כל שבוע קטע קצר לאיזה ארגון חסד. כמובן שישנן עוד כתבות טובות ויפות, אך אלו אינן על בסיס קבוע (עד כמה שאני שמתי לב). כל זה ב"הצפה".
"במקור ראשון" בהחלט ניתן לשבח את הרב חיים נבון, את מיכל ווזנר ובד"כ גם אוריה קניג (מישהו מוכן להסביר לי איך גם במדור הרכב, החביב דווקא, תמיד "דופקים אותנו"?!), שומר מסך ועוד כמה כתבות חביבות.
חבל, באמת חבל על המאמרים שמעכירים את האווירה, את הרוח שלא לדבר על השבת.
שנת שמחה ואופטימיות לכל עם ישראל!
[1] ראוי להעיר שאני לא קורא את "בשבע" ולכן לא אזכיר אותו כאן. מהפעמים הבודדות בהם הוא התגלגל לידי, לא מצאתי שהטון בו שונה מהתואר בדברי, אך ייתכן ואני טועה.