אילו היו שואלים את אחד ממלכי העולם העתיק, כמו נבוכדנאצר או אלכסנדר מוקדון, באיזו זכות הוא יוצא למלחמות וכובש ארצות - הוא היה מקמט את מצחו בחוסר הבנה. מה פירוש "באיזו זכות"? מי שיש לו את הכוח, לוקח מה שהוא רוצה. Might equal right. לאף עם אין זכויות או חובות כלפי אף עם אחר, ומי שלא מוצא חן בעיניו שכובשים אותו - מוזמן לפנות בתלונה לאל שלו על כך שלא עזר לו, כדברי יפתח למלך בני עמון: "הלא את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש, ואת כל אשר הוריש ה' אלקינו מפנינו אותו נירש" (שופטים יא, כד). מציאות אלימה אמנם, אבל ישרה ופשוטה.
בימי הביניים, עם הופעת הנצרות והאיסלם, מתחילים להופיע צידוקים ערכיים ליציאה למלחמות. הג'יהאדיסטים והצלבנים לא יוצאים לכבוש את העולם ולטבוח אנשים ככה סתם - הם עושים זאת במצוות האל. סיבה מוצדקת לחלוטין, אגב, בהנחה (המוטעית) שהאל אכן ציווה זאת. במזרח הרחוק עדיין לא חשו את הצורך בצידוקים שכאלה, וג'ינג'יס ח'אן למשל טבח מיליונים בלי לספר סיפורים על שליחות אלוהית, ובטח שלא על צדק. שוב, לא סימפטי במיוחד, אבל פשוט וברור. עם לעם - זאב, בלי העמדות פנים.
הגיע העידן המודרני, ואיתו הדתות החדשות: הומניזם, ליברליזם, דמוקרטיה. אחרי שהנצרות הפכה את אלוהים לאדם, הפך ההומניזם את האדם לאלוהים, וטווה מסביבו המון מצוות ואיסורים בדמות זכויות אדם, חירות, שוויון וכדו'. נו, אם האדם הוא כל כך חשוב, לא נעים לצאת להילחם ולהרוג סתם כך כי אנחנו רוצים; צריך צידוק ערכי ומוסרי כדי לעשות זאת. ואיזה נימוק טוב יותר יש כדי לצאת למלחמה, מאשר ערכי המוסר והצדק עצמם? כל מה שנחוץ הוא להציג את הצד השני כפושע העובר על עקרונות הליברליזם והדמוקרטיה, ואז נוכל לשחוט אותו ולקחת את ארצו, כשארשת צדקנות שפוכה על פנינו.
 |
|
(צילום: freegazaorg-cc-by-sa)
|
מדינות ערב למדו היטב את כללי המשחק. בעוד שבשנים הראשונות להקמת המדינה, הביעו מנהיגיהם בגלוי את שאיפתם להשמדת מדינת ישראל, בלי שום נימוק ותירוץ פרט לעצם היותה קיימת - הרי שעכשיו הם הפכו כולם לשוחרי חופש, ללוחמי זכויות אדם, לדואגים לרווחת הפלשתינים העשוקים. הם לא נלחמים בנו סתם כך, כי הם שונאים אותנו; הם עושים זאת כי אנחנו פושעי מלחמה, פאשיסטים, כובשים אנטי-דמוקרטיים, שמצווה למחות אותם מעל פני האדמה. המשטים התורכיים למיניהם, העמוסים לעייפה במחבלים חמושים, להוטים לדם חיילי צה"ל, אינם טרוריסטים חלילה; הם פעילי זכויות אדם הומאניטריים, וכל העומד בדרכם כאילו עומד בדרכה של החירות האוניברסאלית. עכשיו יכולים הערבים לא רק להרוג אותנו, אלא אפילו להרגיש צדקניים ומוסריים כשהם עושים זאת; מי יודע, אולי מרוב דיבורים הם כבר מתחילים להאמין בזה בעצמם.
להפסיק להעמיד פנים
בואו נפסיק כולנו את הצביעות הזאת. אתה רוצה לשוט- שוט, או shoot, אל תדבר. אל תנאם בלהט קדוש על פשעי המלחמה של ישראל, ועל הפגיעה שלה בזכויות הפלשתינים. כל מי שרוצה מוזמן לשלוח מחבלים, חיילים או טילים, ולנהל מלחמה בכל אופן העולה על רוחו. מספיק לעטוף את השנאה והאיבה באיצטלה של מוסריות וצדקנות. אם ישנם דברים כמו מוסר וצדק, אין חילול גדול יותר של שמם, מאשר להשתמש בהם כתירוץ עלוב כל כך לכל פעולה של אלימות או טרור.
הוא הדין, אגב, גם לגבינו. גם אנחנו לא צריכים לספר סיפורים על כך שבאנו לכאן כדי להקים אי של דמוקרטיה במזרח התיכון, כדי להיות אור לגויים, כדי לתקן את העולם. בינינו, זה נשמע די נלעג. באנו לכאן, וכבשנו את הארץ, כדברי רש"י הידועים - מכוח זה שה' נתן אותה לנו. לא מכוח שום ערכים דמיוניים של חירות ודמוקרטיה. זו הסיבה המוצדקת ביותר שיש, ומי שזה לא מוצא חן בעיניו - מוזמן לפנות לאל שלו בתלונה.
בואו נפסיק להעמיד פנים, שבכל הקשור ליחסים בין-לאומיים, יש משהו מעבר לאינטרסים. דיבורים על צדק ומוסר בהקשר זה, נועדו רק כדי לשרת את האינטרסים של זה שמאחוריהם, ולתת איצטלה של קדושה לכל מדיניות תוקפנית שהיא. אפשר להילחם, אפשר לכבוש; אבל אל תעמידו פנים, ואל תספרו סיפורים. את הדיבורים על מוסר וצדק נשמור לזמן בו אפשר יהיה לממש אותם, כשיתקיים "ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים" (ישעיהו ב, ד).