דו"ח חדש ומקומם במיוחד תחת הכותרת ' הציבור הדתי-לאומי והסכסוך הישראלי-פלסטיני' מנתח לפרטי פרטים את עלייתה של הציונות הדתית לכוח פוליטי משמעותי וכיצד בדיוק ניתן לגרום לאנשי ההתיישבות הדתיים לאומיים להסכים לפינוי.
"אי אפשר להתעלם מהתחזקות הימין והציונות הדתית", כותבים בארגון Crisis Group, במסמך, ומבהירים: "העשור האחרון האיר פנים לדתיים הלאומיים: למרות ששיעורם באוכלוסייה מוערך ב-8-10 אחוזים* בלבד, הם נהנים מעוצמה פוליטית חסרת תקדים. הבית היהודי זכתה להישג מרשים בבחירות הלאומיות, ובליכוד גוברת השפעתם של מתפקדים דתיים-לאומיים, אשר תרמו להדחתן מהנהגת המפלגה של דמויות בכירות המזוהות כליברליות. אם המטרה היא להגיש הסכם שלום שיזכה לתמיכה מריבית, גם בקרב הדתיים הלאומיים יש לשים לב לתוכנו של הסכם ולאופן בו הוא מאושרר ומיושם".
"מנהיגים מקרב הציבור הדתי-לאומי נהנו אמנם מהצלחה אלקטורלית בבחירות 2013", מסבירים כותבים המסמך, "אך חלקים גדולים מהציבור שלהם מבינים עתה שלהישג יש מחיר, משום שהוא היה בעיקר תוצאה של הצגת תדמית פרגמטית בנושאי דת ומדינה וחבירה אל כוחות חילוניים מובהקים. המחנה דתי-לאומי הנראה חזק מבחוץ אך אכול ספקות מבפנים - מזמין חשיבה מחדש על תהליך שלום שככלל קידמו השמאל והמרכז הישראלים, המבוסס על הדרת הימין הדתי. אם הדתיים הלאומיים ניסו בעבר לשים מקלות בגלגלי התהליך המדיני, היה זה במידה לא מעטה משום שהצרכים שלהם לא נלקחו בחשבון. אולם בהתחשב בכך שהם במידה רבה אלו שעיצבו את פני הסכסוך בשטח וכי הם כעת בעמדה לעצב את עתידו, המשך הגישה הקיימת עלול להתגלות כצעד המביס את עצמו. האם בשונה מתהליך ההתנתקות, פינוי התנחלויות יכול להעשות בדרך שהציבור הדתי לאומי לא יחווה כתבוסה משפילה?", הם שואלים.
המסמך חושף כי אדריכלי הסכם אוסלו - פונדק, הירשפלד וביילין - ראו בתהליך המדיני כלי לצמצום השפעת הציונות הדתית. "לתהליך אוסלו יש ממד פנים-ישראלי מובהק שמעטים מתייחסים אליו. אף אחד לא כתב על הסכם אוסלו כתהליך שהצדיק מלחמת אזרחים ישראלית פנימית. לא פעם חזינו בהיסטוריה היהודית המודרנית בשבטים הנלחמים זה בזה בתוך עם אחד. זה מה שקרה לאחרונה בין היהודים החילוניים והדתיים. במובן הזה, הסכם אוסלו הוא רעיון חילוני משיחי. המטרה שלו הייתה למוטט את הציונות הדתית".
במסמך טוענים כי " מרבית הציבור הדתי -לאומי הלא-תורני עשוי לקבל פשרה על ארץ ישראל, אם יקבל פיצוי בשני עמודי התווך האחרים של התפיסה הדתית הדתית-לאומית - "עם ישראל" ו"תורת ישראל".
עוד הם טוענים כי אם הרשות הפלסטינית תכיר במדינת ישראל כמדינה היהודית הדבר יכול להקל על הציבור הדתי לאומי בפשרה טרטוריאלית. בנוסף, נטען כי אם משאל עם יחליט על נסיגה עתידית, הדבר יסכל את התנגדותם של חלק מהציונות הדתית. "אשרור במשאל עם יעניק להסכם לגיטימציה בעיני רבים מאותו ציבור דתי-לאומי, ובכך למתן את המאבקים אשר צפויים להתפתח בעקבות הסכם כזה. הקוקיסטים (תומכי הרב קוק. ח"ג) בפרט מאמינים שלהחלטת הרוב יש משקל דתי שראוי לכבד אותו; הכרעה לאומית בעד הסדר מדיני תביס בעצם את תפיסתם המשיחית". במקרה כזה, מסבירים במסמך, גם הציבור התורני לאומי, שמתנגד בחריפות לנסיגות, יכבד את התוצאות.
בנוסף, מכתיבים כיצד יש לבצע פינוי עתידי, זאת בדגש על הסקת מסקנות מהגירוש מגוש קטיף. "יש מומחים הסבורים שבמקרה של פינוי התנחלויות בגדה המערבית, עדיף יהיה לעודד עזיבה מרצון של מתנחלים סרבנים על ידי ניתוק הדרגתי של השירותים הלא-חיוניים במשך תקופה של שנה עד שלוש שנים, במקום לפנות את כולם בכוח באותו היום", דבר אשר יש שטוענים שכבר מתקיים היום בעזרת הקפאות שונות.
במסמך מתואר תהליך 'יישוב מחדש' ולא גירוש. "במידה ומתנחלים יועברו להתנחלויות שיסופחו על ידי ישראל מתוקף ההסכם ההתנגדות תהיה מצומצמת יותר אם ההחלטה תוצג על ידי הממשלה וקרוב לוודאי תוצג כניצחונו של מפעל ההתנחלות, תוך שהיא מכירה בתרומתו ו"מיישבת מחדש" את ההתנחלויות (ולא "מפרקת" אותן) בתוך הגבולות הבינלאומיים המוסכמים של מדינת ישראל".
כותבי המסמך מאמינים כי הסבירות לשימוש באלימות מצד ה'ציבור האנטי ממלכתי', להגדרתם, מוערך ב3000 מתיישבים בלבד. "הם עלולים להציב אתגר של ממש בפני הכוחות המפנים", הם כותבים, "עם זאת, אין להפריז בהערכת הקושי. מרבית הלא-ממלכתיים אינם בוגרי שירות צבאי ואינם מאומנים בשימוש בנשק. בסופו של יום הם חבורה של בריונים, לא מיליציה חמושה".
"השגת תמיכה דתית-לאומית בהסכם על בסיס עקרון שתי המדינות לא תהיה קלה, וגם לאחר שייעשו מירב המאמצים אי אפשר לצפות שתמיכה כזו תהיה מקיפה או נלהבת. אלו בוודאי איזונים שקשה להשיג. ובכל זאת, אפשר וצריך לעשות יותר כדי לתת מענה לחלק מהחששות של הדתיים-לאומיים, ולכל הפחות להפגין מודעות אליהם", מסיימים כותבי המאמר את המסמך האמתני.