כפי שהדברים נראים בעת כתיבת שורות אלו, האלוף גלנט פורש מצה"ל והולך לביתו. איש אינו חושב שיואב גלנט אינו מתאים לתפקיד הרמטכ"ל. מעטים הסבורים עתה שיש מתאים ממנו לעמוד בראש הצבא. הוא פורש בעל כורחו בשל טענות על הדרך שסיפח בה קרקעות אל חלקתו במושב, ומכוח הטענה שעל מפקד הצבא להיות ללא רבב המטיל ספק ביושרו.
אחרי ההחלטה על הדחתו עוד נשמעים קולות מלשכות מבקר המדינה והיועץ המשפטי הבאים להחמיר במעשיו של גלנט יותר משדובר בתחילה. אך הם נשמעים עתה כבאים להגן על שתי הלשכות הנזכרות ועל צדקתן יותר מאשר כתוספת אשמה על גלנט. לכן נתרכז רק במה שנשמע עד ההדחה ולא במה שנאמר אחריה. מה הייתה אומרת ההלכה היהודית על הפרשה?
אחד מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים היה רבי ישראל מאיר רבין מראדין, המכונה על שם אחד מספריו- ה"חפץ חיים". בספרו הטהור (פרק ד) הוא בוחן את ההתייחסות לאדם שעשה מעשה הנראה על פניו כחטא. התורה מצווה אותנו: בצדק תשפוט עמיתך (ויקרא י"ט), וזוהי מצווה ללמד זכות על אדם שנראה לנו שחטא. אין מדובר כאן על לימוד זכות עיוורת על כל חוטא ועל כל חטא, אלא על מצווה בגבולות ההיגיון, מצווה המביאה בחשבון גם את המחיר שיש לסלחנות יתר. אך יש בה גם הדרכה, שאינה מובנת מאליה, איך מותר לנו להפעיל את הגיוננו ואת חושי הצדק ותיקון החברה הפועמים בנו.
תקציר ההנחיות הנוגע לענייננו על פי הבנתי הוא כדלהלן: ראשית, יש לבחון את מידת ההסתבכות ועומק החטא; שנית, יש לבחון את השאלה האם מדובר על הסתבכות חד פעמית או שמא מדובר על עבריין סדרתי; לבסוף יש לבחון את רקעו הכללי של המסתבך בחטא ואת מידת זכויותיו בנושאים אחרים. רק אחרי בחינת שלושת המדדים הנזכרים ניתן לחרוץ את דינו.
דורשים מאחרים יותר משדורשים מעצמם
הנחת היסוד העומדת מאחורי מדדים אלו היא, שאיש מאתנו אינו נקי ללא רבב, וכולנו מסתבכים לעתים ונוטים להכחיש לעצמנו ולאחרים את חטאינו, וללמד עליהם זכות. מי שמנסה למצוא רק אנשים ללא רבב, נמצא מחריב את העולם במידת הדין הקפדנית שהוא נוקט בה. או שהוא מחפש רק אנשים, שבשל קשריהם וכישרונותיהם הצליחו שלא להיתפס, אך הם אינם בהכרח טובים מאחרים. מי שמנסה להכתיר רק אנשים ללא רבב עובר גם על מצוות "ואהבת לרעך כמוך". שהרי כל אחד מאתנו אוהב את עצמו, מכבד את עצמו וחושב את עצמו לראוי למשרות נעלות, למרות שהוא יודע בעצמו שאינו מושלם ואינו נקי לחלוטין, ונמצא שהוא דורש מזולתו יותר משהוא דורש מעצמו.
נשוב לשלושת המדדים שהזכרנו: האלוף יואב גלנט עובר לדעתי, את כל שלוש המשוכות. בשאלת מידת ההסתבכות ועומק החטא כותב ה"חפץ חיים", שאם אנשים רבים עוברים על חטא זה, וממילא נחשבת ההישמרות מן החטא כמידה טובה, אך לא הכרחית, אין בכך כדי להפליל את העבריין בעינינו (אף שוודאי עליו להיענש על עצם החטא, אך לא יותר מכך).
זה היה עלול לקרות לכל אחד מאתנו
במקרה שלפנינו משפטנים בכירים טוענים שמעשיו של גלנט תלויים בפרשנות, ואינם חטא בעליל. וודאי נכון לומר, שאנשי מושבים רבים מנסים להגדיל את נחלתם בטענות גבוליות כאלו או אחרות, ואינם רואים בכך פשע בעליל. גלנט ודאי לא היה עבריין סדרתי ושקרן סדרתי, וגם אם הסתבך בשקר זה או אחר בפרשה זו (ואינני בטוח בכך!) מצד רצונו להציל את יוקרתו, אין זה אומר בהכרח שגם בקרב הוא יסתבך בשקרים וינסה להציל את יוקרתו במקום להציל את המדינה. דברים אלו נכונים גם בפרשת הסתבכותו של תא"ל משה טמיר בטרקטורון שבנו נהג ללא רישיון, וגם שם היה כנראה, שקר קטן, שציקו טמיר ניסה להיחלץ באמצעותו מן המבוכה ברגע לחוץ. זה היה עלול לקרות לכל אחד מאתנו, ולא הייתה כאן סיבה אמיתית לפגוע באיש עתיר הזכויות ובצה"ל כולו.
המדד השלישי שהוזכר, הוא רקעו הכללי של האיש וזכויותיו. ה"חפץ חיים" מדבר על איש שהוא תלמיד חכם וירא שמים. כאן מדובר על זכויות מסוג אחר, וגם הן זכויות גדולות מאוד. זכויותיו של האיש בביטחון ישראל ובהתנהגותו כמפקד הן כה רבות, שלא אכביר בהן מילים. מדדים אלו מצטרפים לצורך של כולנו בצה"ל חזק כאן ועכשיו. מתבקש מהם שיקול דעת נוסף ונכבד יותר מן הספק של היועץ המשפטי האם בכוחו להגן על מינויו של גלנט בפני הבג"ץ.