מעט לפני פסח כתב הרב יובל שרלו בדבר ההרס האקולוגי שמביאות עימן ההכנות לפסח: חומרי הניקוי המזהמים את הסביבה, והמעבר לכלים חד פעמיים לפני חג הפסח. "ההקפדה בשולחן הסדר על עניינים שונים", כתב הרב שרלו, "צריכה לצרף אל עצמה את האחריות הגדולה לקיומו של עולמו של הקב"ה". עוד קרא הרב שרלו לשנות את התדמית ה"לא-טבעית" שדבקה בציבור האמוני-רוחני כך שתכיל את הדרישות האקולוגיות: "דווקא אנחנו המאמינים בקב"ה כבורא עולם, וכמי שהעמיד אותנו - בעלי צלם אלוקים - כמבטאים את קיומו בעולם, צריכים להיות שותפים בשמירת בריאתו של הקב"ה, מתוך עמדה דתית ומתוך הענקת מעמד הלכתי לשמירה זו".
יהונתן רוט, אחד מתלמידי ישיבת פתח תקווה שנחשף למאמר, הגיב כנגד דברי הרב שרלו וטען כי דווקא בישיבה שבראשה הוא עומד, נעשה שימוש בכמויות אדירות של כלים חד פעמיים המושלכים בסופו של דבר לפח: "קשה לי לקרוא את הדברים הנכונים האלה כשאני תלמיד בישיבת פתח תקווה שהרב שרלו עומד בראשה, ורואה שכל יום, שלוש הארוחות נאכלות בכלי פלסטיק וקלקר חד פעמיים... נראה לי שכדאי שהרב שרלו לא יפרסם מאמרים בתחום עד שהמצב בישיבתנו יתוקן".
בתגובה כתב הרב שרלו באתר הישיבה כי הוא שמח על הערנות שמגלים בחורי הישיבה, אשר שלחו לו תגובות רבות למאמר: "אני שמח בראש ובראשונה על הערנות של בחורי הישיבה, על התרגלותם ללכת בקו של הישיבה ולבדוק כל דבר, על רגישותם המוסרית, ועל כך שהעלו במכתבים אלי את הנושא הזה".
ביחס לסתירה שבין האידיאה שהציב במאמרו לבין הביטוי בפועל, הכולל שימוש בכלים חד פעמיים בצורה נרחבת, כתב הרב שרלו כי ההתייחסות במאמר הייתה לתהליך העובר עליו כאדם פרטי: "בשעה שכתבתי את הדברים, לא את הישיבה ראיתי אלא את עצמי. אני עצמי עובר שינוי גדול בתחום זה בשנים האחרונות... הליכה לחנות עם סלים ירוקים ומיעוט השימוש בשקיות ניילון; שימוש מועט בכלים חד פעמיים בביתנו; מחזור; שימוש מועט בנייר וקבלת עוד ועוד דו"חות ומאמרים שאני עובד בהם במייל (מדובר באלפי עמודים); חשיבה פעמיים האם לנסוע למקום מסוים וניסיון לנהוג בנהיגה פחות מזהמת, ועוד ועוד".
ביחס לישיבה שבראשה הוא עומד, כותב הרב שרלו, הדברים קצת יותר מסובכים: "איני יודע עד תום מה ניתן לעשות. מטבח הישיבה כיום אינו יכול להכיל שטיפת כלים רצינית מסיבות של בינוי ומסיבות של תברואה. מאידך גיסא, המציאות בה הישיבה עצמה צורכת כמות עצומה של כלים חד פעמיים מידי יום אינה אפשרית עוד". על אף שאינו מוצא פיתרון מעשי כולל לבעיה, קורא הרב שרלו לתלמידיו "לחפש דרכים ביחד לצמצם את השימוש בכלים אלה - אולי להבחין בין ארוחות שונות, אולי לצמצם בכלים, אולי להשתמש בקנקנים ולא בבקבוקים, אולי לעשות פעולות אקולוגיות אחרות... אני מקווה שכותבי המכתבים על המאמר יסכימו להטות שכם, לחשוב ביחד ולבצע שינויים בתחומים אלה בישיבה, מתוך תודעה דתית עמוקה, ראיית ההתייחסות לאקולוגיה כחובה הלכתית אמונית ומוסרית, ונכונות לממש את הדברים בפועל, גם אם קמעא קמעא".