מבלי להיכנס לשאלת מחיר הדמים והיה שווה או לא, הדבר השני הגדול ביותר שקבלנו אחרי חזרתו של גלעד הוא - הערך המחודש לחיי אדם וקידוש החיים. ברור לי כי באותה המידה - יושבים עכשיו בבית אנשים רבים מידי, תופסים את הראש וממלמלים שהמחיר גדול וכבד עלינו, ואין כאן קידוש החיים אלא זילות חייהם של אחרים, ביניהם הורים שכולים שגם בחלומות השחורים ביותר שלהם, לא חשבו שהמדינה תיתן אור יום למחבלים שידיהם המגואלות בדם יקיריהם, יחבקו בקרוב את יקיריהם שלהם.
אבל העניין בפרשה הבלתי אפשרית הזו, בגיהינום הזה שנאלצנו לנשום כבר חמש שנים ברצף, יום אחרי יום, עם צמיד כחול, בלי צמיד כחול, הוא שאין כאן תשובה חד משמעית, שחור או לבן, צדק אלוהי או החלטה נכונה. איך שלא הופכים את העניין הזה - יוצא שתמיד צד אחד יצא כואב, פגוע, המום ונושך שפתיים.
אבל על רקע הזילות המושרשת במדינה שלנו לחיי אדם, שנהרגים ונרצחים, נדקרים ונטבחים, על רקע העובדה שכמעט אין שבוע שאין בו ידיעה על עוד תאונה ועוד מוות ועל רקע העובדה שדם יהודי כבר מזמן לא אייטם ושווה מקסימום אזכור באחד העמודים האחוריים של העיתון, הרבה אחרי החבר החדש של מירי מסיקה, הרבה אחרי מדורי הרכילות - או יותר נכון בגלל כל אלו - יש בשחררו של גלעד תמורת 1000 מחבלים שהולכים לגזול המון שעות שינה מראשי מערכת הביטחון, בשורה חדשה לערך חיי האדם.
ישראל היא המדינה עם הכי הרבה ילדים עניים בקרב המדינות המתועשות, ואחת המובילות בקרב מדינות המערב בפער בין עשירים לעניים. לא, בהרבה בחינות אנחנו לא אגרויסע מציאה או כזה גליק. אבל תגידו מה שתגידו, על כמה מדינות שמעתם שמוכנות להקריב כל כך הרבה בשביל חייל אחד?
לא באתי להמציא מחדש את הגלגל אבל אחרי כל סיפורי השחיתויות וישיבות החכי"ם בדימוס שמתקיימות בהדרך מלך במעשיהו ייתכן ששכחנו בסופו של יום באיזה אי בודד אנחנו חיים. באזור שמאוכלס במיליוני אנשים שמקדשים את המוות וסוגדים לטבח ולרצח על כל צורותיו השונות, עומדת לה מדינה שלמה ומתחרפנת כבר חמש שנים בגלל יהודי אחד.
זה לכשעצמו הדבר הגדול הנעלה והמרומם ביותר שהרגשתי ברגעים האלו ככששמעתי את אמא שלי מודיעה לי על שחררו של גלעד. לא יכולתי לסכם את העניין יותר טוב מעוד אחד מנושאי הדגל ומעצבי דעת הקהל הפלשתינאית, חאלד משעל שאמר בגאווה: "אלף שלנו בתמורה לאחד". צודק חאלד, ותודה שהזכרת לנו עוד פעם מה ההבדל בינינו לביניכם. בין עם שמקדש את החיים לעם שעובד את המוות.
אלף שלנו בתמורה לאחד, וזה בעצם כל הסיפור