אקדים ואומר כי איני יודע דבר על העובדות בעניין זיוף תעודות הזהות. איני מתפעל גם מהעובדה שזה כבר כותרות בעיתונות. העיתונות אינה זהירה דיה בבירור עניינים שכאלה, והיא מטיחה האשמות קודם שבוררו כראוי, ולו ברמה הבסיסית של החקירה. על כן, איני קובע דבר על המתמידים או על קבוצה אחרת, ואיני יודע אף אם הטענה כי אצל החרדים מעשים אלה נפוצים יותר. קל מאוד להתייחס לקבוצה מסוימת כאל קבוצה פסולה בהכללות גדולות, אבל אסור לעשות את זה. לא זו בלבד, אלא שצריך לדעת כי כמו שלגנוב אסור גם להוציא לשון הרע על ציבור ולהלבין את פניו - אסור. יש גם גנאי גדול במי שמתכבד בקלון חבירו.
מה שאני כן יודע שאסור לזייף תעודות זהות ושום דבר דומה לזה שהוא גניבה מכספי ציבור בשום אופן ובשום תירוץ ולשום מטרה.
הדרך שבה הוצג אברהם אבינו עליו השלום בתורה היא שומר דרך ד לעשות צדקה ומשפט. זוהי תעודת הזהות שלנו. צדקה במובן המקראי היא צדק. מי שלא עושה צדק ומשפט אינו הולך בדרכיו של אברהם אבינו. הוא ממש מפר ומחלל את תעודת הזהות המיוחדת שלנו מימי האבות.
כוחם היפה של תירוצים
עיקרון זה לא נותר על מכונו בימי האבות ובמידות הטובות בלבד. הוא הפך להיות עיקרון מכונן של התורה, וחלק בלתי נפרד מספר הברית שעליו נכרתה ברית התורה בהר סיני בין הקבה ובין כנסת ישראל. עיקר ספר הברית - פרשת משפטים - הוא דיני ממונות, הנקיות בהם, השלמות בהם, הזהירות המופלגת שלא להזיק ושלא לקחת ממון של אחרים שלא כדין. מי שאינו נוהג כך ומתיר לעצמו לקחת ממון אחרים שלא כדין הוא בראש ובראשונה עובר על דבר ד. מעבר לכך, זהו חילול ד איום ונורא, כאשר הדבר נעשה על ידי אלה שנושאים את שמו. ברמה. זוהי נשיאת שם ד לשווא!
אני מכיר היטב את התירוצים השונים שנאמרו. זו לא גניבה - כי מדובר לקחת מהמדינה, שאינה נוהגת כשורה עם לומדי התורה ואינה מממנת אותם כפי שהיא מממנת את הסטודנטים; זה לא גניבה, כי לא פרצנו לבית של אדם בודד ולקחנו ממנו; זה לא גניבה כי כל המדינה מושחתת; זו לא גניבה כי המדינה היא כנסת המינים ומותר להציל מידם; זה לא גניבה כי אנחנו רק מחזיקים לעצמנו את המיסים שאנו משלמים ולא נהנים מהם, ובעיקר - זו לא גניבה, שכן לא לקחנו לכיסינו, אלא למען מטרה קדושה ונעלה כמו תלמוד תורה. זהו כוחם היפה של תירוצים, שהם עצת היצר הרע הזקן והאשמאי, שיש לו טכסיסים לא רעים - להפוך חטא גניבה למצווה, ואיסור גזל לדבר שאינו כל כך נורא.
אין שום הצדקה לרמות את המדינה
אלא ששום דבר לא ישנה את המציאות: מדובר בדברים החמורים ביותר - שליחת יד לכספי ציבור שהיא גזל הציבור, מעילה באמון ובחובת התורה של צדק צדק תרדוף ומדבר שקר תרחק, וחילול שמו של הקבה.
דברי הנביאים כולם מדברים על רמיסת חצרות בית ד על ידי אנשים הסבורים כי הקבה רוצה שיבואו למקדש (או לישיבה), על אף חוסר נקיות הכפיים שלהם בתחום הממוני ובתחום הצדק החברתי. מי יעלה בהר ד - נקי כפים ובר לבב. מי שנוהג בדרך אחרת, ומרמה את המדינה כדי להגדיל את הכנסות הישיבה, אפילו אם זה מכוון ללימוד תורה, עושה מעשים שלא ייעשו.
אין שום הצדקה שבעולם לשקר ולגנוב בשביל תלמוד תורה; אין שום הצדקה בעולם לרמות את המדינה; אין שום הצדקה בעולם לפגוע בכספי ציבור; אין שום הצדקה בעולם לעשות משהו מהדברים האלה. דווקא מי שנושא את שם ד בעולם צריך לעשות את זה יותר ביושר, יותר בכנות, יותר בזהירות, יותר בנקיות כפיים, כי זה משמעות היות האדם טוב וישר, זו המשמעות האמיתית של קיום מצוות, וזה גם קידוש שמו של הקבה שאומרים על נאמניו ושומרי מצוותיו אשרי זה שלמד תורה. אין מקיפין בחילול השם.
אני מקווה שכולנו נתיישר יותר. בכל מקום בו אנו נוהגים שלא כשורה בתחומים האלה וככל הניתן. זו הדרך שצריך ללכת בה בכל המישורים: בדמותו של האדם המוסרי בעל צלם אלוקים שאינו מתפתה לכסף אסור; בדמותו של שומר מצוות התורה ונאמן להם; בדמותו של מי שמבקש לקדש שם ד בעולם.
המאמר המלא מתפרסם באתר ישיבת פתח תקוה