איך אומרים גבעתיים בערבית?

לבושתי לא ידעתי. למרות שראיתי את הדחפורים פוצעים את הגבעות המזדקרות אל מול רצועת הגגות האדומים של היישוב "עטרת" בבנימין, במו עיניי הקטנות ראיתי אותם מגלחים את ההר הירוק, קודחים בלהט כמעט משיחי ומחליפים את קווי המתאר העגולים לזוויות חדות ומאיימות. לבושתי לא ידעתי שאל מול ביתי מתרחש אירוע מכונן, כמעט דרמטי. אני מאמין כי גם אתם לא ידעתם שבימים אלה ממש מוקמת אחר כבוד עיר ואם בפלסטין - "רוואבי" שמה ("גבעתיים" בלעז). 200,000 מתנחלים-ערביים מתעתדים לכבוש את ההר הטוב הזה, להתנקז לכבישים המפותלים באזור ולהשקיף אל רצועת החוף. כבר שנים מתכננים את העיר "רוואבי", עיר היי טק רוויה בפארקים, מלונות וטיילת, עיר מודרנית להפליא בגוון אקולוגי עם נגיעות ירוקות. זו למעשה העיר הפלסטינית (המתוכננת) הראשונה - ואם נהיה דרמטיים יותר זהו בעצם אירוע היסטורי קרדינאלי, משמעותי ומטלטל בתולדות פלסטין וישראל.

איך נמשיך לנוע בכביש לכיוון י-ם עם עוד 25,000 תושבים? (צילום: הדמית הפרויקט)

משמאל מחבקים, מימין חוששים ותוהים אך בעיקר מחרישים. המיינסטרים הישראלי דומם, לא מחווה דעה, אפילו לא שומע, מודר באופן מדאיג מכל רבב דיווח או פולמוס בנדון. נראה כי יד מכוונת פורשת מסכי ערפל על הבנייה הקדחתנית וסותמת את תעלות המידע לרחוב הישראלי.

אינני יודע, באמת שאינני יודע, אם הדרמה הזו טובה ליהודים, אני אפילו לא יודע אם היא טובה לערבים אך אני מוטרד מהאדישות הרבה, מההשתקה וההסתרה של האירוע שהשפעתו, ללא ספק, תהיה ניכרת ואולי אף מסוכנת ונפיצה.

את כל הסאגה המטורפת הזו חשף בפניי ובפני רבים נוספים איש אחד, אנונימי, העונה לשם "מוטי הומינר" איש יקר תושב עטרת כמעט שני עשורים. הוא בשלהי שנות הארבעים, בעל משפחה לתפארת, חמישה ילדים מקסמים, הוא ממושקף, משכיל, איש שיחה מעניין, רהוט, סקרן, אכפתי והגיונותיו מאוחסנים בקופסאות קטנות, מסודרות להפליא. הומינר הוא הילד שהצביע על המלך הערום, שהביט מחלון ביתו אל ההר המתבקע והחליט לעשות מעשה. הוא לא הקיא איזו אנחה בשבילים המתפתלים וגם לא כבש עיניו בקרקע כמו רבים אחרים, הוא קם ועשה.

הסיפור המעניין של רוואבי, בעיניי, הוא הסיפור של האדם המיוחד הזה, "האזרח הקטן" ששלח אינספור מכתבים למועצה, לחברי כנסת, לגורמי ביטחון, לעיתונאים וגילה להם (כמה אבסורד) על תפוח האדמה הלוהט הזה. הוא שאל במילים פשוטות ונוקבות " איך תתפקד העיר מבחינה אקולוגית? להיכן יזרום הביוב שלהם? איך נמשיך לנוע בכביש לכיוון י-ם עם עוד 25,000 תושבים שינועו גם הם על אותו ציר? איך מקימים עיר ללא כל תשתית תחבורתית או לפחות הרחבת הכבישים הקיימים? האם מקדימים נעשה לנשמע? האם רק אחרי שהבתים יעמדו בשטח נשאל את כל השאלות הללו? היכן יטמינו את אשפת העיר החדשה? האם ימשיכו להקים אתרי הטמנה פיראטיים כמו שקורה היום? מהיכן יגיעו מי השתייה שלהם? האם ימשיכו לקדוח קידוחים פיראטיים, כפי שנעשה היום? לפי הפרסומים, תוך שנה העיר אמורה להיות מאוכלסת. איך הבנייה הערבית הממוסדת והמאושרת ע"י ממשלת ישראל מסתדרת עם ההקפאה בצד השני?"

הודות לערנותו ומסירותו של הומינר יצאו כתבים מימין ומשמאל לבדוק את הנושא לעומקו ופורסמו תחקירים מקיפים אודות העיר המתפתחת, חברי כנסת מימין הגישו שאילתות בנושא לשר הביטחון ומועצת בנימין העלתה את הנושא לסדר יומה - אם כבר שמעתם על רוואבי זה כנראה בזכות הומינר.

אינני יודע, באמת שאינני יודע מה יהא בסופה של העיר הזו, מה יהא בסופנו אך שיעור גדול למדתי מהתנהלות מפעימה של איש אחד אכפתי שהביט מחוץ לד אמותיו ותרגם את כאביו למעשה - אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים ואם גם לא נעשה עם זה משהו לא נגיע לארץ חדשה.