"וּמְרַדֵּף צְדָקָה יֶאֱהָב" - על חינוך ילדינו לצדקה וחסד

בטירונות כבר לימדו אותנו, שיש דברים שאינם נקנים רק דרך הראש, אלא גם "דרך הרגליים". עוד תרגולת ועוד עשייה, מסייעים בהפנמת התנהגות והפיכתה למעין טבע. עיקרון זה נכון גם בחינוך לחיי מצוות. החינוך בבית מוקנה גם בעזרת הסברה, אך בעיקר על ידי עשייה.

כל מה שרציתם לדעת על דוח דברת

מינהל החינוך הדתי ימשיך להתקיים תוך כדי שמירת האוטונומיה החינוכית של החמ"ד. יותר מכך: מעמדה של מועצת החמ"ד ישודרג והיא תזכה לסמכויות מוגדרות...

כבוד הבנים

'כבד את אביך ואת אמך', 'איש אמו ואביו תיראו'. גדולה וקדושה וחמורה היא מצוה זו, ואשרי מי שזוכה לקיימה כמאמרה, בשלמותה, בכל דקדוקיה וכוונותיה. אבל גם על ההורים ישנה חובת כיבוד כלפי ילדיהם שנתבגרו. זהו חלק ממצות חינוך שההורים מצווים עליו.

לארגון פעמונים

הדרכות חינוכיות של הגרא''מ שך זצ''ל

פינתנו מוקדשת להדרכות חינוכיות של הרב אלעזר מנחם מן שך זצ"ל, ראש ישיבת פונביז'. ההדרכות מלוקטות ומעובדות מתוך הספר "מסורת החינוך", המוקדש למשנתו החינוכית של הגרא"מ שך, ויצא לאור לאחרונה. הספר גדוש הדרכות והנהגות חינוכיות.

נסיגות לפני החלטה

נסיגות לפני החלטה

נסיגות לפני החלטה

נסיגות לפני החלטה

נסיגות לפני החלטה

מגמת אומנוּת

בשני העשורים האחרונים ישנה פריחה של לימודי אומנות בציבור הדתי: נפתחו מגמות לאומנות ולמוסיקה באולפנות, מגמות למוסיקה בישיבות תיכוניות, סדנאות לכתיבה יוצרת, חוגים לשירה. מופיעים יותר ויותר ביטאונים ושנתונים המפרסמים שירה דתית. אפילו בביטאונים ישיבתיים ניתן לפגוש מדור העוסק בשירה. האם מקרה הוא?

חזון החינוך התורני לאומי לדורנו

ישנם הסבורים שלהיות 'ציוני דתי' פירושו של דבר לחיות בכל העולמות. להיות גם 'דתי' וגם מעורה בחיי המדינה . הדרך הזו שאולי יש בה גרעין של אמת סובלת ממחלה עמוקה. היא מעמידה את התורה ,'חמדה גנוזה' ,בעמדת התנצלות...

חינוך ציוני-דתי

בתשתית חלק ניכר מהנורמות של הציונות הדתית מצויים עקרונות, אידיאות, השקפות, חזון גדול ומרומם. גדולי ישראל, תלמידי חכמים, אנשי הגות וחזון הניחו את יסודותיה של הציונות הדתית. ניתן לאמץ את הנורמות בלא להיות מודע לתשתית הרעיונית שלהן, לחיות אותן ולממש אותן בלא להכיר את הערכים העומדים מאחוריהן, אבל אז מאבדת הציונות הדתית שני ממדים חיוניים ליציבותה ולהתפתחותה: העומק והדיוק.

לא קם בבוקר

הבן לא קם בבוקר. הוא הולך לישון בשעות הקטנות של הלילה, וקם בשעות אחר הצהריים. הוא שוכב במיטה כמו בול עץ, אדיש להפצרות הוריו. חולף "זמן קריאת שמע" ואין זה מדרבן אותו לקום. זה קורה פעם אחר פעם. לכן, הגיעו הוריו למסקנה שהתנהגותו היא "הכרזת מלחמה"...

לא קם בבוקר – חלק ב

יש נערים שאין להם לְשם מה ועבוּר מה לקום בבוקר, לכן הם אינם קמים. לא עצלות ולא עייפות אלא ייאוש מהחיים. סירובם לקום בבוקר איננו עצם הבעיה, אלא רק סימפטום. לכן, הטיפול צריך להתמקד בשורש ולא בסימפטום...

חיים או מוות?

"חופש" מציג לכם דילמה למחשבה. מה הייתם עושים או חושבים? בואו לדון ולהגיב על זה.