השבוע התחדשנו במצעים למיטה. בינינו, הגיע הזמן. המצעים הנוכחיים כבר התבלו ונמאסו לי בעיניים. מצעים לא קונים כל יום, ואם כבר אז כבר, הלכתי לחנות יוקרתית וקניתי מצעים מושקעים ויוקרתיים. חזרתי הביתה מסופקת וחיכיתי כבר להתחדש. פה חשוב לציין ששיר התינוקת עדיין ישנה איתנו בחדר. זה פרט חשוב לעלילה.
בכל אופן היום נגמר והגיע הזמן לישון. נכנסתי לחדר החשוך (שיר כבר ישנה ממזמן) והתיישבתי על המיטה. המצעים השמיעו רשרוש קל. "ממאאמממנםנם" שיר התחילה פתאום להשמיע קולות. חיכיתי שתשקע שוב בשינה, והתכסיתי בשמיכה. "נאמממנאממ" שוב קולות, והפעם גם הרימה ראש. עצרתי נשימה וחיכיתי שתחזור לישון. כשזה קרה הסתובבתי לצד השני ועצמתי עיניים.
"ווואאאאהההה" הפעם היא היתה עירנית ממש. עירנית ובוכיה. 'אוף', חשבתי. 'למה בדיוק עכשיו היא התעוררה?'
לקח לי כמה לילות להבין שהסיבה נעוצה במצעים המרשרשים. באוזניים שלי זה אמנם היה רשרוש קל, אבל לשיר זה נשמע כמו פתיחה של שקית ביסלי באוטובוס של טיול שנתי. רועש ובולט מאד. ברגע שהבנתי את זה חזרתי למצעים הישנים והבלויים, ושנת הלילה של שיר חזרה להיות רצופה ולא נקטעה גם כשאני הצטרפתי לשינה.
כאשר ילד מגיע אלי לקליניקה לטיפול של שפה או היגוי, אני קודם כל מזהה את הצורך שלו היום. אני יודעת מראש מה התרגול השפתי שאני רוצה שנעשה יחד היום, בין אם זה חשיפה לפעלים ספציפיים, או יצירה של משפטים מורכבים. אבל את המשחק שיתלווה לטיפול אני לא בוחרת מראש, זה משתנה לפי הצורך של הילד היום.
האם הפעם הוא זקוק לתנועה במרחב, ותוך כדי נאסוף תמונות של הפכים שמפוזרות בחדר? או אולי הוא זקוק לקפיצות, ואז נקפוץ לפי מספר ההברות במילה? ואולי דווקא הפעם מתאים לו משחק סולמות ונחשים שקט ליד השולחן, וכל פעם לפני הטלת הקוביה נבנה משפט שיעבוד?
כך או כך, הצורך של הילד חייב לקבל התייחסות. אחרת הוא פשוט לא ישתף פעולה ולא ילמד. כי למידה חייבת להיעשות בתנאים אידיאליים לילד הספציפי, ממש כמו שינה.
ומה עלה בגורלם של המצעים החדשים והיוקרתיים? הם יאלצו לחכות מקופלים בארון עד ששיר תעבור לחדר עם האחים הגדולים.