הכל התחיל בשבת. כל השכנים, ללא יוצא מן הכלל, צעירים ומבוגרים כאחד מחו כנגד משחק הכדור סל אותו נהגנו לקיים בכל שבת. מעולם לא זכתה השכונה להיות מאוחדת...
"כל המבוגרים נגדנו" זעק יוני בקול.
"הם פשוט שכחו שגם הם היו פעם ילדים" העיר יותם ביובש.
אליק לא ויתר. הוא המשיך בקליעות לסל תוך שהוא מעודד את עצמו: "ו...דורון ג'מצי...יש!!! סל שלש!!!"
קולו של דב, מהותיקים באיזור, הדהד בכל קצוות השכונה: "ילדים, הפסיקו לשחק בכדור! אתם מפריעים למנוחת הצהריים. זאת ועוד: שבת היום! לא נוכל להשלים עם התופעה. היא מנוגדת לכל אוירת השבת בשכונה". החברה הגיבו בביטול: "עוד פעם הוא צועק", "אל תשימו לב" , "שישים פקקים באזניים".
לפתע, הצטרף חגי, אביו של אליק, למגרש. "נו, בואו נראה מה אני זוכר מהעבר הרחוק, מסור". כולנו ידענו שאבא של אליק יחיד ומיוחד. לא פעם חשבתי לעצמי: "הלואי ש...". לא! שלא תהיינה אי הבנות. גם ההורים שלי בסדר, אבל חגי פשוט "משלנו".
חגי, בוגר סניף בנ"ע המקומי, למד בישיבה תיכונית ואח"כ בישיבת "הסדר". בבית הספר המקומי נחשב למורה מעולה. גם החבר'ה שלא אהבו ללמוד, העריצו את חגי. "ואוו...איזה סל!!! לא יאמן". חגי סימל באישיותו שילוב של חכמה, נעימות, הבנה ו...יראת שמים. אבא של אליק נחשב בעיננו כ"דוס" אמיתי. ציציותיו התנופפו לארבע כנפות הארץ וכיפתו לא הסתתרה בינות לתלתליו הרבים.
חגי המשיך לקלוע מכל עבר. לא האמנו. "הוא פשוט צלף"! "תמשיך, תמשיך" נשמעו קריאות מכל עבר. "חברה, מה דעתכם שנשב? בעצם, רציתי לשוחח אתכם! לדעתי, אסור לשחק בשבת!!!" .
"אוף...." , "גם חגי התקלקל" , "אין לי אמון במבוגרים" . קריאות אלה לא הפריעו לחגי להמשיך ולומר בקור רוח תוך שהוא מחייך את חיוכו הנצחי : "אני מציע שתקשיבו. אני חושב שמשחק הכדורסל לא תואם את אוירת השבת. לדעתי, הבעיה אינה רק אם מותר לשחק כדורסל בשבת. השאלה עמוקה ורצינית: מה אנו מצפים מהשבת ומה השבת מצפה מאתנו. לכן, חשבתי שיהיה נכון אם נלמד, יחד, מה משמעותה של השבת".
"אתם מוסיפים חומרות", "על איזה מלאכה מל"ט מלאכות אנו עוברים?" נשמעו קריאות מכל עבר. יותם, שהיה עקשן מטבעו, דרש במפגיע: "איפה כתוב שאסור לשחק כדור סל בשבת? במשנה?! אולי בגמרא?! אולי בשולחן ערוך?!"
"מה לא ידעת? איך אומר הרב רבינוביץ? הכל רמוז בתורה וגם...חוקי הכדורסל בכלל זה..." הוסיף אודי. כולנו פרצנו בצחוק מתגלגל. אודי, שהיה ידוע בהערותיו השנונות, הצליח לחכות את מחנך הכיתה, הרב רבינוביץ, במדויק.
"ראשית, לא אסכים לפגיעה בכבודו של הרב רבינוביץ. שנית, אני מציע שניסע, כולנו, לשבת באכסניה במקור חיים. יחד נוכל ללמוד על מהות השבת"
"אולי נזמין רב לשבת" העיר יוני ספק בצחוק ספק ברצינות. "אבא, אולי נזמין את הרב נועם ומשפחתו? הם ממש נחמדים!" סכמנו" אמר חגי.
החברה החלו להתפזר. "רק רגע!" ביקש חגי. "רק תסבירו לי: למה הייתי חייב לשחק ולקלוע לסל כדי שתקשיבו לדברי?" "מי יודע מדוע ולמה...." השבנו כולנו בשירה אדירה. "להת' חגי! נתראה בשבת".
וזו היתה שבת...