אחד המשפטים הראשונים שצריך להרחיק מטווח השמיעה של רווק, מיד אחרי 'בקרוב אצלך', הוא 'תתפשר'. המגזר העמוק והמכיל שלנו מיומן בנתינת עצות מתוחכמות שמתנקזות בסופה של שיחה למילה המרשימה 'תתפשר'. למרות הצדק הרב שמקופל בתביעה המעודדת הזו, היא לא נופלת, משום מה, על אוזניים כרויות.
כנראה שקשה, למרות הגעגוע המובן לגן סאקר, לבצע את ההחלטה החשובה בחיים מתוך חוסר שלימות והרגשה של דיעבד. מה גם, שיש בכך עבירה חמורה על הדיבר הראשון של האגו הגברי. לעולם, מלמד אותנו יו''ר האגודה לזכויות הגבר, לא משנה מה המחיר שתשלם על כך, אל תודה שטעית. להקשיב לקולות הפשרנים מתורגם בשפת החבר'ה ממאדים להודאה בכישלון. להודאה בכך שעד עכשיו עפת על עצמך והגיע הזמן שתנחת.
 |
|
(צילום: יוסי שחר)
|
אבל הרי משהו בכל זאת צריך לעשות. לא יאה, ודאי שלא נאה, להתעלם מהעובדה הברורה שאימא רוצה נכדים, השדכן רוצה תמלוגים, וגם ל'ענבי הגפן' מגיע לקבל סוף סוף צ'ק מההורים.
אני חושב, שצריך להבחין בין פשרה למקובעות.
להתפשר זו באמת משימה קשה. שוות ערך לתחושה שחווה פוליטיקאי ותיק כשדורשים ממנו להתפטר, מילה די דומה, אגב, בתואנה המוזרה והמיושנת של שמירה על עקרונות. אבל כן אפשר לצאת מהקיבעון. להשתחרר מהשפעות לא רצויות. נדמה, שלא מעט פעמים סל הדרישות, שצומח בהתאמה למספר השערות הלבנות מסביב לכיפה, מתעצב על פי אירועים פרובמלטיים. החל מחלומות ילדות מופרכים, עבור דרך פזילת יתר לדשא המלבלב של השכן, וכלה בקשר פורח שנגדע באיבו והשאיר טעם חריף של עוד.
אולי אחרי תקופה ארוכה של מרתון יציאות שלא מבייש אף ג'ובניק סטלן, צריך לעצור ולעשות חושבים. לחשב מסלול מחדש. לבדוק אם מה שאני מחפש זה באמת מה שהכי מתאים לי. אולי כדאי לנסות סגנון טיפה שונה, לא ברמות שיגרום להצדיק את דברי הדרשנים על ה'עזר' על ידי ה'כנגדו', אבל לפתוח את הראש למשהו אחר. לנסות אפיקים חדשים. מקסימום שרפנו ערב. חשבון הבנק שלנו ישרוד עוד זוג אספרסו הפוך.