עצבים של ברזל - מכתבים גלויים לנוער

לאחרונה, רבים מצטטים את דברי הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שבימינו צריכים עצבים של ברזל. כוונתו היתה ליכולת עמידתנו מול התופעות הקשות המלוות את תהליך שיבת ציון. כולנו נחשפים לתהליכים חברתיים ומדיניים המעוררים רוגז, כעס, זעם וייאוש. צריכים עצבים של ברזל על מנת שלא לאבד את עשתונות. מי שמביט סביבו מזהה נסיגה עמוקה בציונות, בחלוציות, ברוח הלאומית, בצדק החברתי, ביחד הלאומי, בערכי התורה, בפרהסיה הדתית והיהודית של המדינה. זה עלול להביא אותו למשבר אמון כללי במדינה ולבסוף לייאוש ממנה. רק מי שיש לו עצבים של ברזל, מסוגל להביט על כל התופעות השליליות הללו, לגלות איפוק ולא לאבד את שפיותו.
"עצבים של ברזל" הם תנאי לכל מי שמשתתף בפעילות למען ארץ ישראל. פעילות ברוכה זו מפגישה אותנו עם הציבור הרחב, על כל סוגיו וגווניו - מבוגרים ובני נוער. חלק מהפעילות כרוכה במגע קרוב עם כוחות הביטחון - משטרה וצה"ל. המפגש עם אזרחים אשר אינם מזדהים עם אמונתנו ודרכנו ועם המשטרה וצה"ל עלול להוביל לחיכוך ואפילו לעימות. האם אנחנו מעונינים בכך?
מגמת פעילותנו היא להאיר את האור ולרומם את הרוח בעם ישראל, לעורר בו את הזיק היהודי הכבוי ואת אהבתו הרדומה לארץ ישראל. במונחים הלכתיים, פעילותנו היא ענף של מצות "הוכח תוכיח את עמיתך" שמגמתה העיקרית היא להשיב את הזולת לדרך טובה וישרה. "עמיתך" הוא גם היחיד וגם הכלל, גם הפרט וגם החברה. הנביאים קיימו את מצות "הוכח תוכיח את עמיתך" לא רק כלפי היחיד אלא בעיקר כלפי עם ישראל וכלפי הנהגתו, הם הוכיחו אותם על התנהגותם הקלוקלת בין אדם למקום ובין אדם לחבירו. זוהי מטרת פעילותנו הציבורית - "פנים אל פנים", סרטים כתומים, מחאות והפגנות.
למצות תוכחה יש גדרים הלכתיים וחינוכיים ברורים:
א. כתוב בתורה, "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך". סמיכות הענינים בתורה מלמדת שאחת ממגמות מצות התוכחה היא להסיר את השנאה הכבושה שבלב. אל תשמור בלבך את שנאתך כלפי אחיך, אלא תדבר איתו, תשוחח איתו, תפתח איתו בדו-שיח. התוכחה נועדה לפרוק את השנאה ולהחליפה בתקשורת גלויה ושקופה. אם התוכחה לא ממעיטה את השנאה כלפי הזולת, אלא מגדילה אותה, מעוררת מדנים והתכשויות, היא איננה התוכחה הרצויה. היא פועלת בכיוון הפוך, ועל כן היא נפסדת.
ב. אין מטרת התוכחה לבזות את הזולת ולהעליב אותו אלא להשפיע עליו לשנות את דרכו לטוב. לכן, התוכחה אינה נבחנת לפי חריפות בוטוּת המילים ולפי עוצמת גינוי הזולת אלא לפי מידת חדירת התוכחה ללבו. הגר"א כותב שיש "שמוכיח בדברים קשים ומבזה אותם (= את שומעי התוכחה), ועל כן אין דבריו מתקבלים. אבל החכם בא בדברים טובים ומקרבן לתורה, כמו שנאמר באהרון (= "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה")".
לכן, רק מי שיש לו "עצבים של ברזל", כלומר: שליטה עצמית וכוח של איפוק, רשאי לעסוק בפעילות שכרוכה בחיכוך עם הזולת. מי שאינו בוטח בכוח האיפוק של יבחר לו פעילות אחרת, שאין בה חיכוך. עלינו לזכור שרבים מהשוטרים והחיילים לא למדו בעיון את "מסילת ישרים" לרמח"ל, ואת כתבי רבי ישראל סלנטר, ולא קנו את מידת הסבלנות ואורך הרוח. החוק מתיר להם לנהוג באלימות רק כשזה חיוני, אבל יש מהם שסבורים שהאלימות היא מעלה ומפריזים בשימוש בו. צריך "עצבים של ברזל" כדי לשמור על קור רוח ולא להגיב לאלימות בלתי צודקת של שוטרים וחיילים. מי שאין לו "עצבים של ברזל" ואיננו מסוגל לשלוט בעצמו פטור מהשתתפות בפעילות מסוג זה. מומלץ לו לבחור בפעילות שונה למען ארץ ישראל.
צריך לזכור שה"התנתקות" היא רק סימפטום המעיד על חולשה רוחנית עמוקה של החברה הישראלית. עיקר הטיפול צריך להיות מכוון כלפי שורש המחלה ולא כלפי סימניה החיצוניים. טיפול בסימפטום לא ירפא את המחלה, היא תפרוץ שוב בצורה חמורה יותר.
יש שואלים: מדוע בכלל להשקיע מאמצים בטיפול בסימפטום, הבה נתמקד רק בשורש?! - נענה להם בדרך משל: משל לסכר גדול שנסדק לאורכו. הוא זקוק לשיפוץ כללי דחוף על מנת שלא יתמוטט לגמרי. זוהי פעולה הנדסית מקיפה וממושכת. רק עבודה שיטתית המתבצעת מתוך מתינוּת מסוגלת למנוע את קריסת הסכר. אבל, אם נפער חור אפילו קטן בסדק שבסכר, צריך לאטום אותו מיד לפני שהוא יתרחב במהירות עצומה לכל אורך הסדק. הנמשל: הסדק בסכר הוא החולשה הרוחנית הפוקדת את החברה הישראלית. זוהי חולשה שאורכה כאורך החברה כולה. לשם חיזוקה נדרשת פעילות רוחנית מקיפה של חינוך והסברה ערכית. אבל, לפתע, נפער חור בסכר, זוהי "תכנית ההתנתקות" העלולה לסחוף אחריה את כל המדינה ולמוטט אותה לגמרי. התנתקות אחת תגרור אחריה התנתקות נוספת, והחור ילך ויתרחב. לכן, צריך לגרום מיד לביטולה של ה"התנתקות". אבל, בכל פעילותנו, עלינו להביט למרחוק, ליעד הסופי - תיקון עומק של החברה הישראלית והשבת רוח חיים מקוריים לתוכה.