עוד בוקר , כמו כל הבקרים. פחות או יותר, הכול אותו דבר ...
"בוקר טוב מור , רבע לשבע... קומי שלא תאחרי לאולפנא..." ואז אחרי חמש דקות-
"נו מור .. יש עוד אנשים שצריכים את המקלחת..."
יש לי בררה? אני קמה!
הכול אותו דבר - "מודה אני" , בית ספר , תפילה , שיעור תנ"ך , תושב"ע , בקיאות , מתמטיקה ...
כל בוקר הכל, פשוט הכל, אותו דבר.
אני פוגשת את אותם אנשים ... את דניאל, ספיר , חן , יוצא לי לחשוב - כשאני נוסעת בחזרה הביתה- האנשים האלה, האם אני באמת מכירה אותם ?
ככה התחלתי לחשוב מאז אותה השיחה שלי , עם חברתי לכיתה, שילת.
בואו נסתכל על זה ככה:
לפני שהכרתי אותה היא הייתה פשוט "סתם שילת" שיושבת בטור השמאלי , הכי קרוב לדלת ליד חן.
שילת, עם השיער השחור , הבת של דינה ואחות של ... ככה ראיתי את שילת. כמובן שכולם ידעו, מי שצריך את שילת – היא תהיה שם בשבילו. אבל הם לא ידעו עד כמה.
ביום רביעי, בשעה תשע בערב שילת התקשרה.
"שלום, מור בבית ? אפשר לדבר איתה בבקשה?" – היא שאלה.
"היי שילת , זו אני, ממצב ? מה שלומך?" וסתם דברנו, דיברנו על החצאית החדשה שהיא קנתה לאירוע של בת דודה שלה רינת, על המבחן הענק במתמטיקה , על המסיבה שהולכת להתקיים בפורים...
דברנו, שיחה רגילה לחלוטין. פתאום, השיחה קיבלה משמעות אחרת כששילת ספרה לי על דוד. דוד הוא אח של שוהם מהסניף, ילד קטן בן 8 וחצי. תמיד ידענו שדוד שונה , ושוהם לא התביישה בו, דוד נולד עם בעיה ברגל ... רגל אחת הייתה לו רגילה ורגל אחד עקומה. זה לא הפריע לאף אחד , למה שיפריע? כולנו ידענו שאפילו שפיזית דוד הוא שונה, הוא הכי חכם ופיקח יותר מכולנו ביחד. שוהם תמיד דאגה לו , וחסר למי שהעז לומר משהו רע על דוד, "הלך עליו" – צודקת לא?!
אפשר לומר שכולנו כיבדנו את דוד , אבל לא ממש הכרנו אותו ולא ידענו רבות על חייו. לא פלא שהופתעתי שכששילת ספרה לי ששבוע הבא הוא עומד לעבור ניתוח ברגל שלו, לצורך הכנסת פלטינה (נוספת!) הופתעתי לגמרי. לא, שילת לא ספרה לי את זה בשביל לרכל.
" הלו מור , את שם? חייבים לארגן לו שהות נעימה , תקשיבי, אנחנו מחלקים את השבט לחמש קבוצות ..." והיא הממשיכה לתאר – " אנחנו מחלקים את השבט שלנו לחמש קבוצות , 3 בנות / בנים בכל קבוצה. נחלק גם את השבט של דוד ל-5 קבוצות , כבר בדקתי- 4 ילדים בכול קבוצה. כל יום קבוצה מאצלנו תצא עם קבוצה מהשבט של דוד לבקר אותו .. חייבים להחזיר כל אחד הביתה, הם בכל זאת ילדים קטנים ......"
היא בקשה את העזרה שלי "מור, תוכלי לעזור ? צריך לאסוף כסף ולקנות אוכל, לדאוג למוניות ..."
כמובן שהסכמתי , מצווה גדולה , למה לפספס?
התחלנו בהכנות – חלקנו, מיינו , אספנו כסף , קנינו לו את הטרקטור הכי ענק מ-"חנות הצעצועים של זופי".
ביום חמישי בערב לפני שיצאנו בפעם הראשונה לבקר את דוד הייתה לי שיחה מאוד מרגשת עם שילת.
מה לא התגלה לי בה? שילת היא פשוט מלאך! כמה היא דואגת כמה היא עוזרת. כמה היא מאמינה ש- הכול לטובה , ומה שלא נראה ככה פשוט "מתחפש לו"...
שילת התחילה לבכות.
"את לא מבינה מור , יש כל כך הרבה אנשים שסובלים, ואף אחד לא עוזר להם .... את לא מבינה ...."
מה אומר לכם, חברים יקרים ?
שילת הזו פשוט זהב. בכול יום היא דאגה שקבוצה מסוימת תגיע לדוד. ביחד החזרנו אותם הביתה.
קנינו לדוד את מה שהוא הכי אוהב, שילת ישנה איתו (כשאח של דוד לא הרגיש טוב ...)
לשבת היא בשלה , דאגה לכביסות, התקשרה, שאלה...
אתם לא מסוגלים להבין את כמות הנתינה העזה של שילת. אם אני לא מסוגלת לתאר זאת באמצעות מקלדת, איך אתם מסוגלים להבין? שילת למדה אותי מהו כוחה של נתינה , בלי מצמוץ של רצון לקבלה חזרה. שילת לימדה אותי מהי דאגה , מהי אהבה. שילת למדה אותי הרבה בלי שהיא אפילו התכוונה.
שילת פעלה במסירות נפש למען דוד , ולא, אני לא מגזימה (!!!!!!!!!!!!!)
פתאום כל בוקר , זאת שיושבת הכי קרוב לדלת , בטור השמאלי, ליד חן לא הייתה "סתם שילת".
היא הייתה שילת המיוחדת עם כוח הנתינה שלא כולם הכירו.
שרון למשל לא הכירה.
הייתה לי שיחה איתה , שיחה די לא נעימה.
"את יודעת מור , בקשתי משילת שתביא לי את הבגדים שלבשה לאירוע שהיה לה לא מזמן ונחשי מה – אמא שלה לא מסכימה לה, החצופה הזאת , ממתי היא שואלת את אמא שלה? פתאום? מאוד מעניין !
סתם חצופה שחקנית... העיקר היא משחקת אותה ילדה טובה ושקטה... " והיא המשיכה – "חכי ,חכי שהיא תצטרך אותי..." היא המשיכה , ולא הפסיקה!
שילת חצופה? שילת שחקנית? קמצנית? הכי לא שבעולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לשילת יש את הלב הכי רחב שזכיתי לגלות!!! אני ניסתי לשכנע את שרון שהיא לא, בלי לפרט נימוקים, בלי לחשוף את שילת האמיתית, שאני בטוחה שלא הייתה רוצה לנצל את החסדים שלה לטובת "שמה הטוב".
אני לא הצלחתי לשנות והיא המשיכה , חיכיתי שזה יגמר ואח"כ ניתקתי והלכתי לישון. לא נרדמתי. החלטתי לכתוב את זה כדי להעביר מסר מסוים, אולי לכם יקרה מקרה דומה? אם הקב"ה זימן אתכם לקרוא דווקא את העמוד הזה מכול מיליוני העמודים שקיימים ברשת זה סימן שזה לא לחינם.
אל תשפטו על פי מקרה מסוים, ולא על פי שנים, לא כולם זוכים להכיר לבבות רחבים של אנשים שראויים להערכה ענקית.
לא השפעתי על שרון, אבל אני מקווה שהוספתי לכם משהו. נכון שזה נשמע טיפשי, בגלל חצאית? דווקא בגלל זה! הדברים הקטנים תופסים משמעות ענקית , ואין לדעת ....
שלכם,
מור