מי רפורמי באמת?

קידמה. נאורות. התפתחות.
כל אלו הן מילים יפות שכולנו שואפים אליהן. וכי מי רוצה להשאר מקובע בעבר? אף אחד לא רוצה להיות מיושן. אנחנו רוצים להתקדם לעבר העתיד, להשתכלל, להתפתח!
אך כאן עלול האדם לטעות טעות גדולה בשאלה מה מיושן ושייך לעבר, ומה שייך לקידמה, לעתיד.
אלפי שנים הסתובב האדם וניסה ללכת בדרכים שונות. הוא טעה בדרכו, חיפש כה וכה, גישש באפילה. הוא עבד אלילים, שגה בדמיונות והזה הזיות. הוא פיתח תפיסות ותיאוריות, מסר עליהן את נפשו בהתלהבות, ואחר כך זנח אותן לטובת אחרות. הוא הסתמך על שכלו ועל השגות חושיו בלבד, ועל פיהם ניסה לפלס את דרכו על פני העולם.
האם מצב זה יימשך לנצח? האם יש תקווה לאדם להחלץ מקטנותו וממסגרת העולם הזה?
האם האנושות תצליח אי פעם להתרומם, להחלץ מן המיצר?
ואז … קרה דבר מדהים!
הדבר המשמעותי ביותר בדברי ימי העולם.
אלוהים בכבודו ובעצמו האיר פניו לאדם, התגלה אליו, ובחסד עצום מסר לו אוצר יקר מפז.
הוא הפקיד בידיו את המפתח שיפתח לפניו שוב את שערי גן העדן, את הדרך לעץ החיים.
הוא נתן לו תורה !
סוף סוף יש ביד האדם הדרכה ממקור עליון, הצופה מעבר למבטו הנמוך של בן אנוש, שעיני בשר לו. הדרכה אלוהית, אידאל נצחי שמאפשר לאדם להתרומם ולהתקדם. להוציא לפועל את הטוב שיש בו ובעולם, לחיות נכון, לעשות את העולם לצודק וישר, למקום טהור וקדוש יותר. לחיות חיים שלא רואים בגוף ובתענוגותיו את חזות הכל. להתוודע לנשמתו ולתת לה להאיר את חייו.
להתקרב אל מקור הכל, אל האלוהים.
וכעת מוטלת על האדם המשימה להתאמץ בכל כוחותיו, בכל הטוב והנעלה שבקרבו, כדי להגיע אל אותו השיא. להתנשא אל הפסגה. להגשים בחייו את אותו האידאל הנצחי. זוהי הזדמנות יקרה מפז שאסור להחמיץ.
אך אז בא האדם בטיפשותו והופך את היוצרות.
קשה לו להשתנות. הוא אינו רוצה להתאמץ.
במקום להתרומם אל הגובה של התורה – הוא בא ומשפיל אותה לתחתיות ארץ. הוא רוצה לעשות 'רפורמה', תיקונים בתורה. "להתאים אותה", כביכול, אליו, אל התקופה, אל הזמן.
וזוהי טעות נוראה.
אין ספק שצריך 'רפורמה'. התיקון הוא חיוני. אבל לא בתורה, באידאל הנצחי, צריך לעשות תיקון. התורה היא שיא הקידמה. היא ההארה העצומה שבמשך אלפי שנים האדם חיכה לה. היא המפתח לחיים מאושרים בעולם הזה ובעולם הבא.
אין ספק שצריך להתקדם, להתפתח, לשנות.
אבל לא התורה היא זו שצריכה להשתנות, אלא אנחנו.
אלוהים נתן לנו תורה כדי שנחנך את עצמנו ונרומם את תקופתנו אל התורה. לא כדי שנוריד אותה ממעלתה כדי להתאימה אל התקופה. איזו החמצה היא זו. להשפיל את מרומי ההר למורדות חיינו.
אנחנו אנשים נאורים ומתקדמים. אנו בעד רפורמה ושינויים. איננו מוכנים להשאר כבולים אל התפיסות והדעות ששלטו בעולם במשך תקופת החושך שקדמה למתן תורה. עלינו לתקן את חיינו על ידי זה שנכיר מחדש את היהדות בכל עומקה ומרחביה, נחדיר אותה לרוחנו, ונקיים אותה בכל כוחנו. בשום אופן לא נוכל להסכים לתקן ולשנות את התורה הנצחית שניתנה לנו מאת ה' לעולמי עולמים. לא ניצור לנו בצורה מלאכותית "תוכנית כבקשתך". קרעים וגזרים מהתורה ממה ש"נראה לנו" ששייך ל"תקופתנו המתקדמת". כי אז זו כבר לא תהיה תורת ה' אלא תורה אנושית, מעשה ידי אדם. לא עבודת אלוהים אלא עבודת אלילים. התורה ניתנה לנו כדי לרומם אותנו אל על, ואנו נורידנה מטה, אלינו?!
ניקח לדוגמא שני מושגים שבטעות (או אולי מתוך מגמתיות מסויימת...) יש אנשים שמתעקשים לזהות אותם עם קידמה ונאורות, ומכנים את כל מי שמתנגד להם כמיושן ופרימיטיבי, כשלמעשה האמת הפוכה לגמרי. זהו נסיון נואל להחזיר אותנו אלפי שנים לאחור אל תקופות חשוכות ואפילות בהיסטוריה.

פלורליזם - ההשקפה שמקבלת כל דעה ותפיסה כלגיטימית. אין עדיפות למה שאני אומר על מה שאתה אומר. יש מקום גם לזה, גם לזה, וגם להפך משניהם.
זו תפיסה מקובלת מאד היום ונראית כחדשנית ומתקדמת. מי שמתנגד לה מוצג כפנאט קיצוני או פרימיטיבי מצומצם.
אך למעשה היא ישנה מאד.

כבר ביוון העתיקה, ובעולם העתיק בכלל, דגלה תפיסה זו. היו אלים רבים. אל היין ואל המלחמה, אל הים ואל האהבה, אל השמש ואל הירח, אל האש ואל הנישואים, ועוד ועוד. לכל עם יש לו את אליליו. לכל דבר יש לו את הכוח שמנהיג אותו. יש מקום לכולם. כל נטיה ותפיסה היא לגיטימית, ואם רק תרצה תוכל למצוא לה את האל המתאים.
אך מאחורי כל זה, מאחורי תפיסה ש"הכל לגיטימי", ש"כל אחד והאמת שלו", מסתתרת התפיסה שאין בעצם שום אמת. אין משהו אחד כולל שמאחד את הכל, שקובע מה טוב ומה רע, מה מותר ומה אסור, מה אמת ומה שקר, כיצד נכון לחיות וכיצד לא.
תפיסה כזו תוצאותיה הרות אסון. כל נטייה בנפש האדם ואפילו שלילית, כל תפיסה ודעה ואפילו מעוותת ומזיקה – לגיטימית. ואם תתנגד אליה, אומר לך - מנין לך הבטחון שאתה צודק ולא אני?! שה'אמת' שלך יותר נכונה מה'אמת' שלי?! וכי יש לך איזה קנה מידה מוחלט שיקבע מה נכון ומה לא? הכל נכון, הכל מותר, הכל לגיטימי.

היחס להומוסקסואליות (ותופעות דומות) – בשנים האחרונות הולכת ומתפשטת (בעידודם ובלחצם של גורמים שונים) הדעה הרואה בסטייה של קשר מסוג כזה דבר טבעי ולגיטימי, שיש אפילו להתגאות בו. המתנגד לכך מכונה פרימיטיבי, חשוך, מיושן. התומך בכך מכונה נאור ומתקדם.
אך למען האמת גם בתפיסה זו אין שום חידוש.
חז"ל מגלים לנו שכבר בדור המבול היתה נפוצה תופעה כזו. גם בסדום היה הדבר מצוי, ולאחר מכן במצרים וכנען העתיקות. אין שום חידוש במתן לגיטימציה לכל סטייה ויצר שקיים באדם מבלי ביקורת מה נכון ומה לא, מהי הדרך הישרה והטבעית באמת, ומה לא נורמלי וטבעי. אסור לנו להמנע מלומר בצורה גלויה וברורה את האמת: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם". זהו הדבר הישר, הנכון, הטבעי. זה בא לידי ביטוי במבנה הגוף של שני המינים. במבנה הנפש שלהם. ורק האיחוד ביניהם יכול ליצור אחדות מופלאה שמסוגלת להביא חיים חדשים לעולם. כל דבר אחר הוא סטייה ודבר לא נורמלי, ולא חשוב מה יאמרו אנשים.

איננו צריכים להתבייש. עלינו לשאת ראשנו בגאווה ולהכריז כלפי העולם: "איננו שייכים לכל החושך והבערות. יש לנו בשורה לעולם כולו. יש אפשרות להתקדם, להתרומם ולהתנשא אל על. קיבלנו תורה אלוהית המדריכה אותנו כיצד להאיר ולקדש את חיינו. כיצד לחיות חיים טהורים ואלוהיים כאן עלי אדמות". זו הקידמה האמיתית. זו התקווה. זו הדרך אל האושר.
מי שרוצה להצטרף – מוזמן! כמה חבל על מי שמתעקש להשאר מאחור, בחשכת ימי קדם, ולוותר על האור הגדול, בגלל עצלותו וגאוותו.

תגובות יתקבלו בשמחה בפורום אמונה .