העיון ביחסי 'אינטרנט וחברה' הוא מהתחומים היותר מתפתחים בשיח החברתי במערב בשנים האחרונות. השאלות המרכזיות הנדונות סביב נושא זה הם: (א) דיוקן הגולשים באינטרנט – מעמד, מין, זהות אתנית ודתית; (ב) האינטרנט ומקומו בשאלת הקשר החברתי; (ג) האינטרנט כמטאפורה טכנולוגית ביחס לדפוסי הקפיטליזם המאוחר וחברת הידע בעידן המודרניות המאוחרת.
המבט המחקרי במרחב האינטרנטי נע בין פליאה על היצירות החברתיות והתרבותיות הנוצרות במסגרתו, כדוגמת 'הקהילות הוירטואליות', לבין גישה קדורנית יותר, הרואה בו מקור להעמקת הניכור בין בני האדם והריחוק מהמציאות הקשיחה בעומק העידן המודרני. הביקורת גם מושגת על היות האינטרנט ככלי אנתרופולוגי חדשני, כזה המבליט את שאלת זהותו של 'האדם המודרני' כנגזרת ממידת אוריינותו הטכנולוגית המתקדמת. זאת בעוד אוכלוסיות רבות, בעיקר מקרב מעמדות נמוכים או שכבות גיל מבוגרות, נידחקים שוב אל מחוץ לאותם גדרי אותה 'אנתרופולוגיה טכנולוגית'.
אחת התופעות המרתקות בהקשר יחסי אינטרנט וחברה הוא היחס האמביוולנטי רווי הדילמות בין המוסדות הדתיים המסורתיים לבין טכנולוגיה זו. הנה שתי דילמות בולטות: קבוצות דתיות ערות לך שהמרחב האינטרנטי מאפשר לא רק נגישות קלה יותר אל מידע היכול להעשיר את הונו התרבותי והדתי של האדם המשוטט בו, אלא גם אל קלות הנגישות אל מחוזות שליליים בעיני הגופים המסורתיים. קבוצות אלו מנסות באמצעים שונים להגביל את הגלישה באמצעות הכוונה מתאימה. ברם, קיומה של טכנולוגייה צנזוריאלית שלא
דילמה נוספת המונחת לפתח המוסדות הדתיים המסורתיים היא מה שיכול להיות מתואר כ'בעיית האנונימיות'. השיטוט באינטרנט נשען לא מעט על היכולת של המשוטט שלא להיות מחויב לזיהויו. לאנונימיות יש לא מעט יתרונות, למשל בשאלות צניעות המופנות לסמכויות דתיות ואחרות ללא מחויבות להיחשף. מלכתחילה, אין בכך כל בעיה. ברם, בעיה עלולה להתעורר, לפחות בעיני הקבוצות המסורתיות, בהפיכת האנונימיות לכלי העוקף את המגע הישיר, הבלתי אמצעי, הנחוץ לא פעם לפתרונן של בעיות. האנונימיות האינטרנטית הופכת לרכיב נוסף במהלך המודרני של הניתוק בין היחיד לבין הסמכות הדתית. בעייה זו מחריפה נוכח הפיכת האנונימיות כאמצעי בעקיפת כללי הכרעה מסורתיים בקהיליה הדתית. כך למשל, לא מעט ערים בשנים האחרונות להתרבות השו"תים באינטרנט. מעבר לעובדה כי לפנינו חידוש עצום בהחייאתו של מוסד זה והפיכתו למקור דיון בלתי אמצעי בין מוקדי סמכות לבין הציבור, הרי לא פעם משתמש הציבור לא רק להשגתה של תשובה מוסמכת אלא גם לקבלה של תשובה רצויה בקלות יחסית.
מצד שני, בוודאי האינטרנט כשיקוף תופעת המודרניות המאוחרת, מנציח במרכז הזירה הדתית לא רק את הסמכות המסורתית בדמות האליטה הרבנית או הטקסט המוסמך, כי אם גם את הציבור ובמרכזו היחיד. בכל הנוגע לאליטה הרבנית עצמה, הרי בוודאי האינטרנט מאפשר נגישות יחסית גבוהה אל דמויות רבניות בעלות אפיל ציבורי מוכר, זאת לא אחת על חשבון רב הקהילה המקומי, האנונימי יחסית. בכך משמש האינטרנט לכלי המפריד בין האדם המאמין לבין קהילתו. זו האחרונה הופכת יותר ויותר לזירה פוקנציונלית ובכך מבליטה בצורה פרדוקסלית את בדידותו של האדם המאמין. בדידות אותה הוא מנסה להפיג אם באמצעות שיטוט באינטרנט אם באמצעות החייאה מלאכותית של מוסד 'הקהילה' אך בצורה המצטמצמת אל דלת אמותיה של קהילת בית הכנסת בה הוא מתפלל.
ומכאן אנו חוזרים לעניין בו פתחתי. לצד השאלות הנוגעות לאופן בו האינטרנט שינה ומשנה את חברת הידע של המודרניות המאוחרת; לצד השאלות האינפורמטיביות הנוגעות לדיוקן הגולשים; לצד ההתחכמויות המטאפורליות שעניינן האינטרנט; לצד כל אלה יש לפתח דרך דיון ביקורתית לא רק בעלת כיוון אתי-תיאורטי, כי אם גם בעלת מידה של פרקטיקה חברתית בכל הנוגע לשימוש באינטרנט ומקומו בחברה הכללית והייחודית לזהותנו. לצד אוריינות טכנולוגית המקנה לנו כרטיס כניסה אל תחומי האנתרופולוגיה של המודרניות המאוחרת, עלינו גם לבסס דרכי חיים ומציאות מבוקרות בצל מבוכי ומבוכות המרחב הווירטואלי.
** ד"ר נסים ליאון - סוציולוג, מלמד וחוקר במסגרת המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן
מתוך החוברת לכנס הראשון ליהדות חברה ואינטרנט שבט תשס"ו