לעבור את החופש...ובגדול

שלום לכם,
סיפר הרב ריסקין, רבה של אפרת, שפעם, בסיום אחת מהרצאותיו בארה"ב, ניגש אליו יהודי זקן ואמר לו, שאומנם כיום על הרבנים לשאת הרצאות ארוכות כדי לחזק את קהל שומעיהם, אך ה"חפץ חיים" בשתי דקות, הפך אותי, אמר הזקן לרב ריסקין, מרחוק מתורה לצמא לדבר ה'.
מה אמר ה"חפץ חיים" באותן שתי דקות? סיפר הזקן לרב ריסקין, כי כשהיה נער בישיבתו של ה"חפץ חיים" החל לעשן בקביעות ומכיוון שהתמכר לעניין לא התאפק ועישן בסתר בשבת. לאחר שגילו זאת חבריו חש בעצמו שכל עניין המצוות זר לו והחליט לעזוב את הישיבה ואת המצוות.
לפני שעזב, קרא לו ה"חפץ חיים" כדי להיפרד ממנו. כשנכנס לחדרו של ה"חפץ חיים" לא התאפק הרב ופרץ בבכי מר – "אבל יהודי, שבת! שאבעס אייד!". כשראיתי זאת, סיפר הזקן, חדרה ללבי ההכרה, שאם יש יהודי שיכול לבכות מעומק נפשו על כך שיהודי אחר מחלל שבת, יש פה משהו שאני, הקטן, עדיין לא הבנתי. חזרתי לישיבה והתחלתי הכל מהתחלה. אבל כעת לא כמעשה חיצוני בלבד אלא מתוך כוונה לרדת לעומקם של המצוות להתאמץ ולהשקיע כדי שהתורה תהיה – "תורה דיליה".

אנו עומדים כעת בפתיחתו של החופש הגדול. החופש הוא זמן שבו איננו נתונים בתוך מסגרות שמכתיבות לנו את סדר יומנו, כמו בתקופת הלימודים. לימוד לשמה של עמוד גמרא, פרק בתנ"ך או קביעות של לימוד אמונה, משריש בתוכנו את אהבת התורה ואהבת ה', וההשתדלות להתקרב אליו הופכת להיות חלק מאתנו, מנפשנו פנימה. כעת זה אנחנו באמת, מיוזמתנו, ללא מסגרות מוכתבות מלמעלה. זו הזדמנות להפוך את התורה והתפילה לחלק מעצמנו. זהו החופש שלנו להיות אנחנו באמת, לחיות על פי נשמתנו ולהפוך את החופש להיות באמת "גדול".

ועוד מילה אחת. חלק משמעותי מהחופש עובר ב"ימי בין המצרים". ימים אלו אינם רק ימי אבל. הם ימי תודעה לאומית, תודעת המשמעות המיוחדת של עם ישראל בארצו בשלמות כשבמרכזו הקודש – בית המקדש. מתוך הבנת קידוש ה' העצום שעם ישראל מסוגל אליו, מעמיק הצער על החיסרון הגדול של "שכינתא בעפרא".
כל אחד ואחת ידגיש, במיוחד בימים אלו, את האכפתיות לכלל ישראל ומתוך כך את האחריות והמסירות שלו לטובת עם ישראל, בהתנדבות לעזרה לנזקקים ולילדים חולים, בתמיכה בישובים, בחינוך, וקודם כל בתפילה למען עם ישראל ובלימוד והעמקה בסוגיות הקשורות לגאולה ולבית המקדש. עם ישראל כולו נתון בתקופה זו בתהליך של בירור דרכו ועצמאותו. בבירור החופש שלו מהתלות בגויים – בישמעאל ובעשו. בואו ננסה להתוות לאומה בהתנהגותנו היום יומית את הכיוון של דרכה האמיתית של תורה, דרך הקודש, המוסר והחסד – "עם זו יצרתי תהילתי יספרו."

שתזכו לחופש גדול באמת!
אייל, חברים מקשיבים