שלום,
רציתי לשאול כמה שאלות בבקשה.
1) יש לי חבר מקסים ב"ה כבר חמישה חודשיים , אנחנו יחד ואוהבים אחד את השני מאד. אך יש בנינו בעיות תקשורת גדולה. המון פעמים הוא מדבר על נושא ואני לא מסכימה איתו לא כי באמת אנו חולקים אחד על השני , אלא כי אני לא יורדת לסוף דעתו... לפעמים אנו יכולים להתוכח בפתוס ולגלות שבעצם שנינו מסכימים אחד עם השני. ולפעמים אין הסכמה - אך הויכוח נגמר בתחושה ש"זה סוף העולם" כיאלו על כל דבר בעולם חייבים להסכים וזה המצב הבנאלי שבני זוג יסכימו על הכל אחרת הם לא מתאימים...
אני חייבת לציין כי בעיית התקשורת היא רק איתו, עם שאר האנשים בעולם בנים בנות מבוגרים ילדים בקיצור עם כל סוגי האנשים והאוכלוסייות יש לי תקשורת מאד מאד טובה.
לחבר שלי יש קצת בעיה עם ביטוי עצמי .. במיוחד בעל פה. והמון פעמים זה גורם לנו לאי הבנות ולפעמים זה גורם לפגיעה אישית בי... פגיעה שאומנם חולפת אחרי שמתפייסים אך למרבה הצער גם זה לא הצד החזק שלו ולרב אני זו שיוזמת את "שיחת הפיוס" אחרי הסערה... שזה דבר שגם מ-א-ד קשה לי איתו , כי זה מה שבנים צריכים לעשות.. ואין לו את הביטחון בשביל זה... כשאנו פגועים או רבים אחד עם השני הוא חושב שזה או סוף העולם או שכשאני ירצה - אדבר איתו... הוא לא מבין כי לו יש צד מאד מאד משמעותי בעניין הזה וכי הוא צריך לעשות צעדים מצידו.
אני יודעת שאין לו שום כוונה להרע לי או לפגוע בי וכי זה נובע מחוסר התקשרות שלו ויכולת הביטוי העצמי שלו , אך זה עדין פוגע בקשר מאד.
מה עושים במצב כזה? האם ניתן לשפר את התקשורת בנינו? הוא רוצה שנלך ליועץ זוגי...אני לא חושבת שזה קשור לייועץ זוגי... וגם אני מרגישה מובכת כי אנחנו לא נשואיים בכלל... ואפילו לא מאורסים.. וגם אני מרגישה שזה נושא שאנחנו צריכים לפתור לבד.. כי זה נושא שאני מאמינה שאפשר לעבוד עליו עם קצת הבנה ועבודה..
למען האמת לא אכפת לי ללכת ליועץ זוגי - אך אני מפחדת כי אם יהיו לנו קשיים בהמשך אז על כל דבר קטן הוא ירצה ללכת ליועץ זוגי ולא שנפתור יחד את הבעיות שלנו.. אני מרגישה כי הרצון ללכת ליועץ מהווה בשבילו תקווה ל"פיתרון קסם" שאינו קיים באמת , וחוסר הבנה כי קשר זוגי ותהליכים דורשים זמן.. האם החששות שלי לגיטמיות? האם הרצון שלו ללכת ליועץ זוגי לגיטמית? זה יעזור? האם יש לי על מה לחשוש לגבי העתיד ? האם טוב לפעמים להתמודד לבד או נכון תמיד לפנות לאנשים "שמבינים" ו"חכמים" מאיתנו?
2. אני באה ממשפחה חוזרת התשובה , גדלתי במושב וההורים שלי חזרו בתשובה אך לא כמו שאר הציבור הדתי לאומי ... הם נותים יותר ל"מסורתיים" , אך אני החלטתי לקחת את החזרה בתשובה צעד קדימה הלכתי לאולפנא , להדריך בבני עקיבא וללכת לשירות לאומי והעמקתי את האמונה והחיבור שלי לדת , ולציבור הדתי לאומי- ואף שכנעתי את משפחתי לעבור לגור ביישוב דתי וכיום אנו גרים באיד הישוביים בגוש עציון, אך יש לי שני אחים לא דתיים וכן שאר המשפחה המורחבת שלי לא דתיים ואנחנו משפחה מאד "משפחתית" , מעדות המזרח משפחה מאד חמה ומגובשת ובלתי ניתנת להפרדה גדלנו יחד במושב והמשפחה שלי מהווה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי... על אף היותם חילונים , וזה בעצם חלק מהחיבור שלי לציבור הדתי לאומי שיודע לשלב בין שני העולמות לעומת זאת חבר שלי - גדל במשפחה מאד דתיה ואין לו כמעט משפחה בארץ דודים דודות וכו' והוא מרקע אשכנזי ביותר... ואני מרגישה שמאד קשה לו להכיל את המשפחה שלי והמורכבות של המשפחה שלי .. הוא לא יודע איפה עובר הגבול הדק בין ההלכות (כגון שמירת נגיעה גם מדודים/דודות וכו) לבין חיי המעשה בפועל... לדוגמא כשיש חתונה לאחד מבני הדודים / משפחה המורחבת זוהי חתונה חילונית לחלוטין והריקודים מעורבים... ואי אפשר לא לקחת בה חלק ולא לרקוד עם בני המשפחה זה יכול ליצור פיצוץ גדול גם כשלאחר מכן שאלתי רב שליווה אותי בתקופת השירות הלאומי שלי ומכיר אותי היטב ואת המורכבות שלי ואת המשפחה שלי (רב טוב ואיכותי לא את הרב "נוח" ) הרגשתי שלחבר שלי קשה מאד לקבל זאת! מבחינתו בהלכות "אין מקום לפשרות"...
אבל איך מסבירים לו שהחיים מורכבים? ולפעמים גם בהלכות יש "פשרות" ? שהתורה היא "תורת חיים" ולא "מתכון יבש לחיים" אני מרגישה המון פעמים הוא מושך לכיוון החרדי בו אין מקום לשילוב של הקודש והחול בו יש רק "קודש".. הוא טוען שזה לא נכון,שהוא רחוק מלהיות חרדי וכי אפשר לשלב בין שני העולמות גם בלי לעבור על ש-ו-ם ההלכה... אבל זה ברור שאי אפשר! - כי אם היה אפשר לא היה קם הזרם של השילוב.. הזרם של "הדתיים לאומיים" , ואנשים כמו הרב קרליבך , ורבנים גדולים וחשובים אחרים שידעו לשלב גם את האנשים הרחוקים מהתורה והמצוות בחיים הפרטיים שלהם.
האם זה ניתן ליפתרון?
דקה לפני שאני מסיימת אני חייבת לציין כי אנו אוהבים, ושיש לנו הרבה במשותף (למרות שבשאלה ציינתי רק את השוני והקושי....), אנו אוהבים לעשות המון דברים ביחד , שואפים לאותו המקום מבחינה דתית , ויש בנינו כימיה מאד טובה , והמון רגשות.
תודה גדולה על עזרתכם.
תשובה
שלום
1. תקשורת.
2. דת והלכה.
1. אין שום דבר "רע" בייעוץ זוגי, להיפך. זה אפילו טוב שהוא הציע את זה. בדרך כלל גברים לא רוצים ללכת לייעוץ זוגי וזה בדיוק מה שגורם להרבה בעיות ולאי היכולת לפתור את הבעיות הללו בזמן לפי שהם מתפוצצים.
כמובן שטוב לפתור את הבעיות לבד אבל לא תמיד זה אפשרי. תנסי לדבר איתו ולהסביר לו בדיוק מה הבעיה כפי שכתבת והסברת לי. ואם זה לא עוזר אז זה רעיון טוב ללכת ליועץ זוגי אפילו שאתם לא נשואים. בעצם, עדיף ללכת ליועץ כזה לפני הנישואין מאשר אחרי.
דת והלכה - אני לא יגיד לך מה דעתי כי זה לא משנה ואני לא כאן להחליט מי צודק. אבל את צריכה לקחת בחשבון שצריך לקחת ביחד החלטה באיזה כיוון הילכתי אתם תלכו ביחד. את אומרת שאתם שואפים לאותו מקום מבחינה דתית אבל זה לא נראה כך לפי מה שאת אומרת הוא נוטה לכיוון יותר דתי. אז אם הוא לא ירצה את הכיוון של "השילוב" והוא לא מוכן לזוז מההלכה "היבשה" תצטרכי להחליט מה את רוצה? האם את רוצה אותו ומוכנה לקיים את ההלכה כפי שהוא רואה ורוצה או לא? כי אם לא תעשי כפי שהוא רואה לנכון ברור שזה יוביל לפיצוץ. וזה כאשר אני מדבר רק על ההבדל ביניכם מבחינה דתית.
אין לי מושג איזה הבדלים יש עוד ביניכם. אבל מנית מספיק הבדלים וכדי לאחד ולשלב בין ההבדלים צריך תקשורת טובה, נכונות לשמוע ולהקשיב, ויכולת גם לאחד בין השוני.
מקווה שעזרתי,
שמואל, כולנו שדכנים