אשתי הסתפרה לאחרונה תספורת קצרה, ותכננה להסתפר בערך כל חודש, כדי שלא יבצבצו שערות החוצה.
לפני הטבילה האחרונה התעוררה שאלה:
היא תכננה כבר להסתפר, כלומר מבחינתה השיער כבר היה נחשב "מיותר". אך העדיפה שאני [בעלה] אספר אותה, וזה לא שייך כמובן לפני הטבילה.
השאלה היתה - האם היא צריכה ללכת להסתפר לפני הטבילה או לא? [זה לא דומה לנידון של החת"ס כי כאן היא בעצם כבר רוצה להסתפר. מאידך אין מניעה עקרונית מצד ההלכה לגדל את השיער, כשמעוניינים בו, ולכן זה שונה מציפורניים].
שאלנו רב הוא ענה ש"כדאי להסתפר לפני", וכך אשתי עשתה.
רצינו לשאול - א) מה דעתכם על השאלה עצמה? [השאלה היא לאחר מעשה ולכן נ"ל שאין בעייה של "חכם שאסר"].
ב) לפי הפסק של אותו רב, האם רצוי להסתפר שוב עוד שבוע - לפני שצפויה הראייה הבאה, כדי שהשיער לא יהיה צריך שוב תספורת לפני הטבילה הבאה?
תשובה
שלום וברכה,
ראשית אציין בחיוב את הכותרת "לא דחוף" אומנם לא תמיד אנו יכולים לענות בזמן אמת, אך כאשר אנו רואים כותרת עם דחוף אנו משתדלים להקדים מענה, ופעמים רבות מתברר כי לא כצעקתה...
שיער האשה אינו מהווה חציצה מפני שהוא כגוף וחלק ממנה, אומנם שיער שאמור לרדת ואין האשה חפצה בו, הדבר מהווה שאלה יותר סבוכה ובעיקרון אכן יש להסירו בטרם הטבילה.
ביחס לשיער הראש הדבר נראה לענ"ד יותר פשוט, כיוון שאין מדובר כאן על שיער שהאשה חפצה שיהא מוסר תמיד וכן פרקי הזמן בין תספורת אחת לשניה משתנים ואינם חייבים (גם מבחינה טבעית) להיות כל חודש.
ולכן, מחד אומנם כאשר ברור כי כוונה של האשה להסתפר הרי שרצוי לעשות זאת ואף נכון הלכתית לבצע כן לפני הטבילה, אך מאידך אם אורך השיער הינו כזה שהיא תוכל להמשיך כך גם עוד שבוע או יותר ואין כרגע הפקדה מצידה על אורך השיער אין מניעה לחכות אף לאחר הטבילה.
בשורות טובות
אודי רט
רב משיב מכון פועה