שלום,
אני נפגשת עם בחור כבר 3 חודשים. בהתחלה הקשר היה חם, אובה מאוד, נפלא פשוט. עכשיו יש עדיין חיבה, גם אהבה (לפחות מצידי, נראה שגם מצידו), הערכת הטוב שבו.
אבל אני מרגישה שלשני הצדדים יש איזה שחיקה בהתלהבות. אולי באהבה גם? אני כבר מזמן חשבתי שהגיע הזמן לברך על המוגמר - כבר אחרי כמה פגישות.
אבל כמובן לא אמרתי לו. האם זה טבעי שיש שחיקה כזאת אחרי 3 חודשים של פגישות? (שמעתי ממישהו נשוי שאמר לי שאחרי 3 חושדים כבר זו פאזה אחרת - אין את ההתלהבות הראשונית).
אני מרגישה שחלק מהבעיה היא גם שאין עדיין את האינטימיות שבקשר בר-קיימא, כזה שאני יכולה לומר לו יותר דברים בחופשיות. אני מרגישה שאני אוצרת כוחות, אוצרת דיבורים כיוון שאנחנו תורניים וכמובן שזה מגביל אפילו באמירות מסויימות. אולי גם הנקודה הזאת משפיעה.
תשובה
שלום רב,
את מתארת תקופת התאהבות בה הקשר היה חם ונפלא. ולאחריה תקופה בה ירדה ההתלהבות. יחד עם זאת ציינת כי את רואה בבחור את בחיר ליבך. ההתאהבות היא תקופה של בה נחווים רגשות בעוצמה רבה. האינטנסיביות של הרגשות אינה יכולה להמשך לאורך זמן. וכשהחיבור כן ואמיתי מגיעה תקופה בה העוצמה של הרגשות יורדת ומגיע הזמן לבחון את האפשרות להעשיר את הקשר להרחיב את תחומי החיים המשותפים.
הירידה בהתלהבות מאפשרת לבדוק האם אכן מדובר בבחיר ליבך. במידה ואכן מדובר בבחיר ליבך, תתפתח האינטימיות אך בשלב זה יהיה צורך לבחון בצורה גלויה את מיסודו.
הקשר ה"אינטימי בר הקיימא" מאופיין ע"י מחוייבות אחד כלפי השניה. האם לכך את מכוונת ? אם כן שוחחו על זה גלויות. התשובות אינן מיידיות וחד משמעיות. התייעצי עם חברה קרובה, עם ההורים לגבי הקשר? אל תשארי עם הלבטים לבד.
בהצלחה,
יוסי ארנרייך
מנחה קב' זוגיות ומשפחה.