שלום רב,
כשהייתי בגיל צעיר מאוד עברתי טראומה חד פעמית של פגיעה מינית. מאז היותי ילדה אני זוכרת את עצמי מאוננת, עוד לפני שבכלל הרגשתי את הצורך בזה או הבנתי מה זה. רק בגיל גדול יותר הבנתי מה אני עושה. אינני יודעת אם זה כתוצאה מהטראומה שעברתי או אם זהו דחף טבעי. שאלתי היא האם זה רגיל שגם לבנות יש את הדחף הזה? ויותר חשוב, האם יש איסור הלכתי כזה לבנות? ואיך מפסיקים עם זה? זה מעיק עליי נורא. אני נשואה ומרגישה שאני חייבת להפסיק (כי יש בכך פגיעה ברגשותיי כלפי בעלי) ואני לא יודעת איך.אנא ענו לי.
תשובה
שלום לך.
אוננות הינה דבר טבעי ובאה כנתינת מענה לעוררות מינית הקיימת במישור הגופני והנפשי.
אין הבדל בין המינים בנושא זה, במיוחד לא בימינו כאשר מעמד האישה, מודעותה למיוניות ונשיות מפותחים יותר.
השאלות שעולות ממקרא שאלתך היא האם יחסייך עם בעלך מספקים אותך ונותנים די מענה לצרכים שלך. כמה הוא ער למה מהנה אותך וכמה רגיש לנושא זה.כמו כן עד כמה תפקודך היומיומי נפגע. כלומר כמה את עסוקה בכך הן במחשבה והן במעשה. אם זה נהפך לטורדני - שאינו מאפשר לך מנוחה או להפנות את תשומת הלב לדברים אחרים, יתכן ומדובר בהתנהגות כפייתית ויש לראותה ככזו.
לגבי השאלה ההלכתית אנני רב ולכן אני מעדיפה שלא לענות בפירוט אם כי ברור כי הבעיה אינה כפי שהיא אצל גברים. לפירוט רב יותר מומלץ להפנות שאלה למכון פועה.
בברכה, נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה