(אשמח אם השאלה לא תתפרסם באתר)
שלום!
קשה לי מאוד להיפתח ולשאול את השאלה הבאה.
אנסה להתנסח בבירור עד כמה שאפשר ולנסות להעביר את התחושות הקשות שלי בנושא.
אני בת 17, כיתה י"ב, תלמידת אולפנא.
לפני קצת יותר משנה, התנסיתי באוננות בפעם הראשונה. התחושות היו מעורבות; הנאה מצד אחד, הלם, ואז- בכי.
הבנתי שזה אסור. נגעלתי מעצמי בצורה שאין לתאר.
מאז התמכרתי לזה. בכל פעם הדחף עולה וגובר ואני מנסה להתגבר על עצמי אבל לא מצליחה, ואז אחר כך, תחושות האשמה פשוט מצליפות בי. אני מרגישה שאני נמצאת על סף בכי תמידי, אני נסגרת בעצמי, חיה בפחד. אני מתרחקת מהדת כי אני מרגישה ששני הדברים סותרים אחד את השני.
כשזה קורה בשבתות אני עוד יותר מזועזעת מעצמי, וגם עכשיו לפני יום כיפור אני מרגישה שזה מה שיכריע את הכף לרעה. אני מרגישה תחושה של סוף.
הסבל שאני שרויה בו הוא עצום. אני לא מעזה לדבר עם אף אחד ולעולם לא אדבר עם אף אחד.
קראתי באינטרנט שזה מעכב זיווג. וזה הדבר שאני הכי רוצה בעולם! אני מרגישה שאני הורסת לעצמי את המשפחה שאפילו עוד לא בניתי! שאני הורסת קשר עם בן זוג שאפילו עוד לא מצאתי!
תביני שכל כך קשה לי לתאר במילים את הסערה הזאת שאני נמצאת בתוכה. אני כבר לא אני, השתנתי, אני כמו הצל של עצמי.
אני יודעת שזה נשמע דרמטי ומופרך אבל הרסתי לעצמי את החיים!
איך נגמלים מזה? מה עושים??
למה הקב"ה שם בנו יצרים כ"כ חזקים בגיל כ"כ צעיר??
אני מקווה שתביני אותי ותשלחי לי תשובה בהקדם האפשרי.
תודה תודה תודה!
תשובה
בס"ד
לשואלת היקרה, שלום ושמחה,
אני לא יכולה לענות לך תשובה שלא תתפרסם באתר. המערכת לא מאפשרת את זה. כלומר, התשובה לא תגיע אלייך אם אנסה לשלוח אותה רק לך. אך אני איני יודעת מי את, אני לא רואה את כתובתך, ואת אנונימית עבורי. כך גם עבור כל מי שיקרא את השאלה והתשובה.
אין כאן שום פרט שיכול לזהות אותך. יש המון בנות 17תלמידות אולפנא שמאוננות. את לא היחידה.
לגבי הלכה ואוננות נשים- אין בהלכה איסור על אוננות נשים. לעומת זאת, יש איסור על אוננות גברים ועל הוצאת זרע לבטלה תוך כדי אוננות. נכון שרבנים ואנשי דת מכל הדתות סולדים מאוננות נשים, וגם הרבה ציבורים סולדים ממנה. מדובר בהלכי חשיבה תרבותיים של בני אדם. אנחנו רק בני אדם, כזכור.
בהרבה תרבויות יש רצון עז מצד החברה להביא את הכלה בתולה לליל הכלולות, ואם צריך להפחיד אותה שלא תאונן ולא תקרע לעצמה את הבתולין, הם עושים זאת ללא היסוס. למעשה, בכמה ארצות בעולם, אישה שקורעת לעצמה את קרום הבתולין נמצאת בסכנת חיים ממשית. אם יגלו שהיא אינה בתולה, איש לא יאמין לה שלא שכבה עם גבר, ויש סיכוי רב שהיא תירצח על רקע כבוד המשפחה. לכן, לטובת בנות אלו, גם אני מוכנה להתחנן אליהן שלא יאוננו. ואם צריך מניפולציות רגשיות כדי לשכנע אותן לא לעשות זאת, בתור אמא לבת החיה באפגניסטן, הייתי עושה זאת ללא היסוס. לשמחתי, בנותיי לא גרות באפגניסטן, וגם את לא. בדת היהודית יש הכוונה מצד רבנים לקדש את הקשר הזוגי ולקיים יחסי מין בתוכו, ולא כל אחד לבד עם עצמו. ישנו גם חשש, לא בלתי מבוסס, שאדם- גבר או אישה, שנהנה כל כך לספק את עצמו מבחינה מינית, עלול שלא להיזקק למין עם בן/בת זוגו, ודבר זה עלול לפגוע בקשר הזוגי. זה לא אומר שלא תצליחי להתחתן, שהרי לא כתוב לך על המצח "מאוננת סדרתית", ואיש אינו יודע שאת מאוננת מלבדך. גם שדכניות לא שואלות על זה, ולכן, בעניין זה אין לך מה לחשוש.
לעומת זאת, יכול להיות מצב שכאשר תינשאי לאיש, תפחת כמות האוננות שלך ושלו, כי לפחות חלק מהצורך שלכם יסופק ביחד. אני לא שוללת את הטענה שאוננות גורמת לכך שיהיו פחות יחסי מין בזוג. אולי זה נכון. ואולי לא. מניסיון שיש לי בעיסוק סביב הנושא, על אף שאיני סקסולוגית- אנשים רבים מאוננים גם בהיותם נשואים, עם או בלי ידיעת בני זוגם, ולפעמים מאוננים בצוותא. הדבר אינו מעיד על חיי מין דלים בהכרח, ולפעמים אפילו להיפך. בפרט אצל נשים. כשאישה יודעת איך לענג את עצמה, היא גם תדע להדריך את בעלה לענג אותה. אי אפשר לצפות ממנו לדעת לעשות זאת לבד, אם אין לו ניסיון מיני עם נשים. זאת כי מערכת המין של האישה מורכבת יותר משל הגבר, ומבחינה חזותית קשה יותר להבין את נקודות ההנאה ודרכי ההגעה אליהן בלא הדרכה. אצל גבר הנושא יותר פשוט מבחינה אנטומית.
יכול להיות שזיווג יכול להתעכב בגלל אוננות. גם את זה אני לא לגמרי שוללת. אם חושבים על זה בהיגיון- בת שיש לה יצר מיני חזק ואינה מאוננת- אם בגלל שאינה יודעת איך, או מכריחה את עצמה להימנע מכך, עשוייה לחטוף כל חתן פוטנציאלי שיעבור בדרכה, רק כדי להיות כבר נשואה במערכת מינית שתספק את צרכיה.
לעומת זאת, בת שמאוננת בקביעות, תשקיע יותר מחשבה בחיפוש תכונות החשובות לה בבן זוג, ולא תבחר בו תחת לחץ. התיאור הזה מאוד סכמטי, ולא נכון לכולן. כלומר- יש בנות שמאוננות ובכל זאת מתחתנות עם גבר שלא מיטיב איתן, וכן להיפך- בנות שלא מאוננות ומוצאות חתן מקסים וטוב לב. הצורה שבה כתבתי לך על האפשרות שאוננות אולי מעכבת זיווג באה להמחיש לך שלא כל עיכוב הוא רע. אם תתחתני בגיל 22, מתוך יישוב הדעת, ולא בגיל 18 כשכל חושייך מוטרפים ועסוקים בניסיון להיגמל מאוננות, מי אמר שזה רע?
לגבי גמילה מאוננות- שאלי את עצמך כמה שאלות פשוטות שימחישו לך האם את באמת מכורה למשהו, והאם את באמת צריכה להיגמל ממנו. האם את מרגישה שבכל יום/שבוע את מאוננת יותר? האם האוננות פוגעת לך בתפקוד היומיומי? מה תרוויחי אם תפסיקי לאונן? מה את מפסידה מזה שאת מאוננת?
יש גם אתר באינטרנט שנקרא "שמור עיניך". זהו אתר למכורים לפורנו ואוננות. הוא משרת בעיקר גברים, אך יש גם נשים שנעזרות בו. יש גם קבוצות תמיכה לנגמלים מפורנו ואוננות, לנשים ולגברים. השיטה היא דומה במהותה ל"אלכוהוליסטים אנונימיים", אך היא עשירה יותר במובן התורני, ויש בה נדבכים שמיועדים בעיקר לציבור הדתי. אך לא רק. לגבי השאלה מדוע ה' ברא אותנו עם יצרים כל כך חזקים בגיל כל כך צעיר, יש תשובה פשוטה: את לא צעירה. את כבר די מבוגרת.
בכל הדורות שקדמו לנו, נשים בגילך כבר היו נשואות ואימהות. זה הדור המיוחד שלנו שהוא דור משכיל, דור הגאולה, שדוחה את החתונה לשנות העשרים והשלושים והארבעים. מבחינת התכנון של ה'- הוא ברא אותנו כך שנוכל להינשא וללדת כבר מגילאי שנות העשרה.
אל תשכחי נא, שלפני 100 שנה, אישה בת 50 הייתה זקנה מאוד, ונפטרה בסביבות גיל זה, כשהיא עדיין מקבלת ווסתות באופן סדיר. היום אנחנו חיות עד סביבות גיל 80, כשיש באמתחתנו כ30 שנים ללא מחזור, וללא פוריות. אם אישה ילדה פעם ילד בגיל 40, הילד היה גדל יתום מגיל 10-15. ואילו היום ללדת בגיל 40 נחשב כנורמה מקובלת. ילד כזה מקבל אמא ל40 שנים מחייו בממוצע.
לגבי להבין אותך- בוודאי שאני מבינה אותך. אולם נראה לי שלא הבנת את עצמך.
אם האוננות שלך גורמת לך לחשוב שבוודאי ביום כיפור יוכרע גורלך לרעה, את בוכה רבות, ומרגישה שעולמך נחרב וחייך נהרסו, מצבך אינו טוב כלל וכלל, וזאת בשעה שלא גרמת נזק לאף אדם, ולא עברת על החוק, ואין לך אפילו מושג אם כל ההפחדות שאת מפחידה את עצמך אכן יתרחשו. את חיה את העתיד המפחיד שלך במקום לחיות בהווה. ומי שחי בעתיד או בעבר, נמצא במצב עם פוטנציאל גבוה מאוד למצב רוח שלילי.
אני מקווה שעצותיי ירגיעו אותך ויהיו לך לעזר.
אם את עדיין ממשיכה להיות הצל של עצמך, אנא שקלי ברצינות לפנות לטיפול נפשי. רבים וטובים ממני וממך נעזרו רבות בטיפול, וממשיכים בחיים עשירים, שמחים ומלאי תוכן, בעזרת הקביים שטיפול מקצועי נותן להם.
בהצלחה בכל, וגמר חתימה טובה! מדפנה מאיר