נשמה

לפני שבוע במהלך הפעולה התפתח דיון בנושא מי ה"אני" האמיתי?

הגענו למסקנה שהאני זה בעצם הנשמה.

ואז שמנו לב שכל היום שלנו מושקע בצרכים של הגוף - שהם בעצם לא שווים כלכך הרבה ולא בצרכים של הנשמה (מקסימום שעציים ביום)

אם תוכלו לעזור לנו להבין מהי נשמה? איך משקיעים בה? נכון שלאכול ולישון זה בשביל שנוכל להשקיע בנשמה אבל זה לא הגיוני שההשקעה בנשמה תהיה בעקיפין בלבד...

תודה

טלפון : 0545906299

סניף : גבעת שרת

תשובה

נשמה

שלום וברכה!

השאלות שהעליתם טובות ועמוקות, והן מעידות על חשיבה רצינית.

לא במקרה, קלעתם אל שאלות שגדולים שאלו לאורך הדורות.

התנ"ך מלא בלבטים בנושא, החל מבריאת האדם כ"נפש חיה", צירוף המרמז אל הקונפליקט שבין האדם בעל הנפש לבין החיה שבקרבו, וממילא הדברים מגיעים לידי בירור מר ונוקב בכל אחת מן הירידות בראשית העולם: חטא אדם הראשון, חטא קין, דור המבול, חם בן נח.

חז"ל מתארים במשל נפלא, בעל פרדס ששכר 2 שומרים: עיוור וקיטע. מטרתו: ישמרו ויגרשו גנבים, אך לא יוכלו לגנוב בעצמם מפרי הגן.

כשבא לביקורת, גילה להפתעתו, שהפירות נקטפו ונעלמו ללא רשותו. השומרים היתממו ואמרו: אנו לא גנבנו, הרי הקיטע מנוע מללכת, והעיוור לא רואה מה לגנוב?

ענה בל הפרדס: הנה, כך: הושיב את הקטע על גבו של העיוור, הלקה אותם יחד, ואמר: כמו שגנבתם, כך תיענשו. כך מסבירים חז"ל את התרכובת המיוחדת היוצרת אדם: הנשמה דומה לקיטע, הגוף לעיוור. בלי הנשמה, הגוף אינו שואף להתקדם לשום מ קום, אף לא להגשמת תאוותיו.(ראיתם פעם גופה גונבת?…) הנשמה, מצידה, עם כל הרצון הטוב, לא יכולה לשנות בעולם כמלוא הנימה. לכן, למשל, מכניסים ציציות בבית-הקברות, משום "לעג לרש". הציציות המתנופפות אמורות להזכיר לנו את המצוות. איננו מעונינים להעליב את המת, שכבר איננו יכול לקיים ולו מצווה קטנה, שהרי אין לנשמתו ידיים, רגליים, עיניים, ושאר איברים המאפשרים לנשמה להגיע לאן שברצונה. אלא, שהבעיה היא, כי חיבור זה המאפשר יצירה וקידום עולם ע"י בניה ועשיה, הוא ,כמו במשל, זה שמאפשר גם עשיה שלילית: לולא היו גופנו ונשמתנו מחוברים, היתה נמנעת העשיה השלילית הרבה , הלוא היא החטא, שגם עבורו אנו משמשים בנשמתנו הנתונה בתוך הגוף.

ולכן אומרים חז"ל: "בראתי יצר-הרע, בראתי תורה תבלין לו." שימו לב: לא נאמר בראתי תורה לבטלו, אלא תבלין לו, משהו שלוקח אותו על מרירותו , והופך אותו ל…טעים! לא יאומן.

העניין הוא, שהאדם העוסק למשל ביצר האכילה והשתיה למילוי תאוותו, אך מברך בכוונה(בלי כוונה כמובן התועלת לא קיימת, רק הפטור ההלכתי, אך כדי להשביע את הנשמה יש צורך בכוונה.) מה ארע לאכילתו? שוב אין זו אכילת-בהמה, אלא כלי לעילוי הנשמה, המזכיר לו בשטף חיי היומיום ,שהכל, כולל הגלידה הזו, נהיה בדברו, ושהוא בורא פרי העץ/האדמה, וכו'.

מכיוון שגם חיי המעשה כולם מורכבים ממרכז המונע ע"י היצרים: יצרי הממון, הכבוד, התחרות, וכו', אך בעידון של שימת לב מתמדת לאיסורי ממון כמו גזל והונאה, למצוות כגון הין צדק, איפת צדק ומעשר כספים, וכך, ע"פ אותו עיקרון, העיקר-נר ה' נשמת-אדם, מעלה כלפי מרום את כל בחירותינו ומעשינו היומיומיים, והופך אותם ממעשי גוף למעשי גופנפש משולבים.

גבוה יותר מטפס מי שזוכה לחיות בחלק ממעשיו או ברובם חיי שליחות ואידיאלים: מי שבוחר היכן וכיצד ישלים את רצונותיו הפיזיים, ע"פ מפתח רוחני: היכן ילמד/יתפרנס/יגור/יבלה זמן פנוי, לפי השאלה: היכן יש במעשים אלו תרומה גדולה יותר לעם-ישראל? בטחונית? היכן זה יעודד עליה? הפצת תורה? היכן זה יגרום סיוע לחלש כלכלית/חברתית/דתית?

אדם כזה מאפשר לנשמתו עוד מנת נחת-רוח, לפעמים על חשבון גופו. (כבר סיכמנו שזה לא נורא, נכון?…)

חז"ל במדרש קהלת-רבה, על הפסוק: "וגם הנפש לא תמלא", מספרים: משל בעירוני(=בן עיירה קטנה ופשוטה) שנשא את בת המלך. כל מעדני עולם שיביא לה, אינם בשבילה ולא כלום. ולמה? לפי שהיא בת-מלך. (ורגילה למאכלים מעודנים יותר.) כך היא הנשמה: כל מעדני-עולם שיביא לה אינם בשבילה ולא כלום לפי שהיא מן העליונים.

תחושת חוסר-הנחת שאנו חווים לעיתים במהלך השנים, ושבטעות דוחפת אותנו לדאוג וגוף לעוד ממון ועוד מזון, עוד מותרות ועוד בילויים, שאינם פותרים כלום. למה? כי הנשמה רעבה לדבר-מה אחר: היא מן העליונים. ככל שנשביע אותה יותר בסיפוק רוחני, שראשיתו בקיום מצוות יומיומיות מתוך מודעות, תפילה בכוונה, והמשכו בחיים מוקדשים, כמו שכתב ר' אלימלך מליזנסק בתפילה שלפני התפילה: "שיהא הכל נחת רוח לפניך", כך, תהיה גם לנו יותר נחת-רוח, מתוך שלבורא תהיה נחת-רוח מאתנו. למסלול אינסופי זה, בפירוט, הקדיש רמח"ל את ספרו מסילת-ישרים, המלמד גם על מדרגות גבוהות בהרבה מאלו שתיארתי לכם.

מכאן, ששאלתכם, או נכון יותר: הגילוי שגיליתם, יסודו באמת יסודית וחשובה.

אם תרצו לטעום ממסילת-ישרים, יש כיום כמה הוצאות מלוות בפירושים נוחים, ואפשר גם ללמוד מן המקור ללא פירוש.

תוכלו להתחיל מן הפיסקה האחרונה שבפרק כ"ו, בעמוד הראשון והאחרון בפרק א', או בכל מקום אחר.

בהצלחה, ואם יתעוררו שאלות נוספות, אפשר לחזור לכאן.