קודם כל שלום שמי רחלי ואני בת 20,
רציתי לקבל דעה אובייקטיבית והחלטתי שאולי זה המקום.כיום הנני מנהלת קשר כתשעה חודשים.
בתחילת הקשר כמו אצל כל זוג דתי נורמטיבי החלטתי להעלות את הנושא: תיאום ציפיות ואכן קיבלתי את התשובה שרציתי שהכיוון הוא רציני אך ככל שהזמן עבר ולא הועלה שוב הנושא החלטתי "שרק דגים מתים שוחים עם הזרם".
ואכן העליתי שוב את הנושא וקיבלתי את התשובה שהכי חששתי ממנה אבל לקחתי אותה כאופציה בעקבות כל האימרות שנגעו בעניין במשך הזמן על הרתיעה באיזהשהו מובן מהמוסד נישואין, "שהוא לא רואה את עצמו מינימום מתחתן בשלוש שנים הקרובות".
אז נכון שהרציונל אומר לקום וללכת אבל כמו תמיד הרגש וכן גם האמונה יש פה מקום גדול שלא סתם אני איתו כל הזמן הזה למרות כל המכשולים שאולי זה באמת האחד שלי. אבל אני ממש חוששת שלמרות כל הראיה האופטימית זה פשוט לא יקרה אני באמת מובלבלת וחסרת כיוון שלמרות שאני אומרת לעצמי שיהיה אשר יהיה אני נותנת אמונה באלוקים עדיין נורא קשה להמשיך במצב הנוכחי שבעצם שום דבר אינו מובטח וכמו שזה יכול להימשך אז באותו מידה כמובן להיגמר.
ובל נשכח שגם מצד ההורים כיום אין תמיכה בגלל הסיבה הזאת.
כל יום אני מתפללת שאני אקבל את הבחירה הנכונה ביותר אבל אני פשוט לא מצליחה לגלות אותה, אשמח לתגובה.
תודה רבה מראש!!!
תשובה
שלום
חבל שלא ציינת בן כמה הבחור, כי זה מאוד חשוב כדי לקבל את התמונה הנכונה. כן לדעת מה הוא עושה היום בחיים? בצבא, לומד, עובד, יש או אין לו מקצוע...
אם אין לבחור מקצוע, ולא עבודה הוא בעתם ריאליסטי. להתחתן זה נטילת אחריות ובלי עבודה או מקצוע זה לא טוב. לכן הוא צריך קודם להשקיע את זמנו כדי לבנות את הבסיס הזה.
אם מדובר בבחור מבוגר יותר וזה רק עניין של רצינות והוא רוצה להמשיך להיות ב"חופש" 3 שנים בלי אחריות על הכתפיים זה משהו אחר.
בכל אופן לחכות 3 שנים כאשר שום דבר לא מובטח בעוד 3 שנים זה נראה לי לא לעניין לחלוטין וחבל שהבחור נתן לך תחושה שזה כן הולך לכיוון רציני בטווח הזמן הריאלי. למזלך גילית את זה עכשיו אחרי רק 9 חודשים ולא אחרי 3 שנים. וכתבתי על כך בשאלות קודמות.
בהצלחה
שמואל, כולנו שדכנים