אני בת 21, אפשר לומר שאני חיה חיים ורודים, ב"ה! אני מוכשרת ואוהבת את מה שאני עושה ואת מי שאני, יש לי את מה שאני צריכה ב"ה, ואני שמחה על הכל. יש לי עבודה טובה, לא קלה, אבל כסף טוב למישהי בגילי (למרות שממש קשה לי עם הבוסית) ואני לומדת בקורס מיוחד שאני שמחה שהתקבלתי אליו ועוד כל מיני דברים בחיים ותכונות שאני מאוד שמחה שיש לי וגאה בהם. אני מאוד גאה במי שאני ואוהבת את עצמי. יותר מדי. יש לי אגו מנופח. לא הייתי מודעת לזה עד עכשיו. אבל עכשיו זה התחיל להשפיע. עד אתמול היה לי חבר, הוא אוהב אותי נורא, ממש, אבל הוא אמר שהוא פשוט לא יכול לחיות עם בן אדם כמוני, כי אני כל הזמן בוחנת אותו, חושבת שמגיע לי יותר, מסכתלת על אחרים וחושבת למה הוא כזה והוא לא ופשוט גורמת לו להרגיש אפס לידי... ולומר את האמת, הוא צודק (אולי לא לגבי האפס אבל לגבי זה שאני מחפשת ובוחנת כן). תמיד חשבתי שזו בעיה טבעית, אבל עכשיו אני יודעת שהבעיה היא בי. קשה לי להשלים עם זה שהוא האחד, למרות שכן הרגשתי רגשות אהבה כלפיו, לפעמים... הקטע הוא שאני בטוחה שהוא האחד בשבילי, אנחנו כלכך מתאימים וגם נפגשנו בדרך מקרית (לא שידוך) ולכן זה רק מדהים אותי מחדש שהקב"ה החליט להפגיש בינינו, אנחנו יכולים להקים בית מדהים, יש לנו את אותן שאיפות ורצונות, הוא בחור מקסים איכותי וכיף לנו ביחד וכאילו למרות שנפרדנו בתוכי אני בטוחה שנחזור ולכן אני לא מעכלת את זה שנפרדנו. אבל בסוף זה יתפוצץ לי בפנים, כי הוא לא יסכים לקבל אותי חזרה, אלא אם כן אני אשתנה, או לפחות אהיה מסוגלת ורוצה בשינוי, אני רוצה, תמיד רציתי מההתחלה להיות איתו. נראה לי בשורה האחרונה זה שאני פשוט לא מסוגלת לקבל אותו כמו שהוא ולהתגבר על החסרונות שלו. אבל אני כן רוצה להצליח, נראה לי...השאלה היא גם אם זה יקרה לי עם כל אחד... אני תמיד ממשילה את זה לקשר שלי (או בטח אלפי יהודים) עם הקב"ה, שאני יודעת שהוא הבורא עולם, שיצר אותי ואת כל העולם הזה ושאין כמותו, אבל לפעמים פשוט לא בא לנו עליו, לא מתחשק לנו להתפלל או לברך, אבל אנחנו נעשה את זה כי אנחנו יודעים שזה הדבר האמיתי, גם עם כוונה וגם בלי. אני אשמח לעצה, איך להתמודד עם מידת הגאווה, להנמיך ציפיות ולדעת לקבל ולאהוב אותו כמו שהוא. מצד אחד אני רוצה שנחזור כי רק אוכל לאהוב אותו שוב, מצד שני אני לא רוצה והוא לא רוצה שהוא ימשיך להיפגע ממני. אני יודעת שאני חייבת לעבוד על עצמי... אבל איך? אני לא בטוחה שאצליח.
תשובה
שלום רב,
ראשית, טוב שזהית את הבעייה באישיות ובאופי שלך, ומכאן ניתן להתחיל בשינוי. ממה שאת מתארת נכון יהיה שתפני ליעוץ ואפילו טיפול, כיוון שקשה לשנות אופי בעצמך, ובמיוחד כאשר מידת הגאווה היא מוקד הבעייה. עצם הפנייה ליעוץ וטיפול קשורה בהפחתת מידת הגאווה.
בהצלחה.