שלום!
אני בת 23 ונשואה שנה ו3 חודשים, ללא ילדים.
מתחילת דרכינו היו לנו המון מריבות וחיכוכים אך היה לנו בסיס משותף,אהבנו וידענו שאנו רוצים לבנות יחד את ביתנו על האידיאולוגיה המשותפת שלנו, למרות הפערים.
העניין הוא שהמצב ביננו ממש לא טוב, כבר לפני כחצי שנה בערך מתערבים ההורים (כי רואים את המצב ביננו) ואומרים לנו שאנו חייבים ייעוץ זוגי, אך הדברים נופלים על אוזניים ערלות, בעלי כל הזמן טוען שהוא לא יערב גורם שלישי למשפחה, וש"אנחנו הפסיכולוגים של עצמינו" ואם אנחנו לא יכולים לעזוא לעצמינו אף אחד לא יעזור לנו ועוד כהנה וכהנה.
החלטתי שאתחיל ללכת לבד לייעוץ כי אני מרגישה ממש חוסר אונים. לא טוב לי איתו אך מצד שני אני לא יודעת אם זה יהיה הצעד הנכון להתגרש. אני מתחילה טיפול השבוע (יועצת מטעם מכון המשפחה ביד שרה), אך אני לא יודעת כמה זה יעזור כי אין סיכוי שבעלי יבוא איתי לשם, ואני תמיד אומרת שאם בנאדם לא עוזר לעצמו שום מכבש לא יעזור, ז"א אף אחד לא יצליח לשכנעו אם הוא לא חושב שזה חיוני.
ובינתיים אני סובלת והוא סובל, וכל המשפחה רואה את המצב שלנו,ונמאס לי!!פשוט נמאס! אין עם מי לדבר, הוא כ"כ בטוח שהוא בסדר!הוא פוגע בלי סוף ולא מבין שבני זוג שונים ומצפה ממני להיות בדיוק כמוני ובזמן האחרון הוא כל הזמן מאיים עלי (זה נורא לי לכתוב את זה) לדוגמא :"שלא תעיזי....","אני אשבור לך ת'ידיים", "תיזהרי שאני לא אתפוצץ עלייך..." וכו..
אני רוצה להתגרש ולא יודעת למי לפנות...
סליחה על האורך, אשמח לתשובה כי כל יום נהיה יותר ויותר קשה.....
תודה רבה לכם!!
תשובה
שלום רב,
אכן זה נשמע קשה ואת צודקת שפנית ליעוץ לעצמך. ברור שאם הוא לא מוכן לשמוע אחרים, ולהיעזר, אי אפשר לכפות עליו. אבל המציאות בה הוא מאיים היא בלתי נסבלת מבחינתך, ובמידה ואין שינוי נכון לשקול גירושין. אבל גם לנהל גירושין זו משימה לא פשוטה. במידה וההורים לא מצליחים להשפיע למתן אותו, כדאי לשקול פנייה למישהו משמעותי בקהילה. היות והשבוע את נפגשת עם היועצת, תמתיני לשמוע מה היא אומרת וכיצד להמשיך ולהתנהל הלאה.
חזקי ואמצי.