אני בת 20 ונחשבת נורמאלית לחלוטין ב"ה. יש לי קטע כזה שכאשר אני לבד אני מדברת לעצמי. אני שואלת את עצמי שאלות ועונה לעצמי בתור עצמי או אדם אחר, מדמיינת סיטואציות בקול וכו'... את כל זה אני עושה כשאני לבד כי די נראה לי שאנשים יחשבו שאני לא נורמאלית. נראה לי שהייתי מדברת לעצמי גם כשהייתי קטנה אבל באיזשהו שלב הבנתי שכדאי לי לעשות את זה כשאף אחד לא רואה... אני לא אובססיבית לדבר, אני לא חייבת להתבודד על מנת שאוכל לעשות את זה או משהו כזה. כשמתאפשר לי אני עושה וגם לא תמיד.
בעיקרון לי זה ממש לא מפריע אבל סתם רציתי לדעת אם זה נורמאלי או שממש כדאי לי להפסיק עם זה... או שזה יפסיק עם הגיל.
תודה רבה מראש וסליחה אם גזלתי את זמנך, כי הבעיה היא לא בעיתית כ"כ... אלא מתוך סקרנות לתגובה...
תשובה
שלום לך.
לא צריך לשאול שאלות רק מתוך דחיפות ובהילות.
גם לסקרנים בעלמא מגיעה התייחסות.
ולעצם העניין: נראה לי שאת מעניינת את עצמך, נעים לך בחברתך ויש לך מה לתרום לעצמך. לפעמים השקלא וטריא שאת עושה עם עצמך בקול תורמת לך.
מעניין אם את גם לומדת בקול והאם הקליטה שלך עוברת בעיקר דרך חוש השמיעה.
בברכה,
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה.