מבולבלת..

אני כ"כ מבולבלת... בעלי שיקר לי עוד כשהיינו חברים-מסתבר שיש לו דימוי עצמי נמוך ובאמצעות השקרים הוא בנה לעצמו דמות אחרת שכנראה הוא חושק בה. כשהיינו חברים גיליתי חלק מהשקרים, ממש בכיתי והייתי מתוסכלת מזה ורציתי לבטל את האירוסים (היינו מאורסים באותה תקופה). אחרי בכי בלתי פוסק והבטחות שזה לא יחזור על עצמו נשארנו יחד. כיום, אנחנו נשואים יותר משנה והוא ממשיך לשקר לי והוא ממשיך לבנות לעצמו דמות אחרת. חשוב לי לציין שאני לא מחפשת מישהו מושלם, לכל בנ"א יש חסרונות אבל מה שקשה לי בכל הסיפור הזה זה כמה דברים:

1. שהוא לא סומך עליי שאוכל לתמוך בו ולהיות איתו בנקודות שקשה לו עם עצמו בהם.

2. שאני לא מסוגלת להאמין לו יותר.

3. שלאחר דיבור קשה וכואב על הדברים הוא לא קם ולוקח אחריות על מעשיו בעבר ובעתיד-הוא אומר לי ככה גדלתי זו הייתה הסביבה שלי וכו'.

4. שהוא הציג לי דמות אחרת ממה שהוא ובעצם הדמות שאני מכירה היא ההצגה ולא הדמות האמיתית שלו.

למשל, הוא תמיד שידר ואמר שהוא רוצה בית של תורה ושהוא מתפלל וכו' ופתאום הוא לא כ"כ קם לתפילה ולא מקפיד כ"כ על כשרות או על שבת... וקשה לי כי זה כן משהו שדיברנו עליו וחלמנו עליו ופתאום זה נהרס, נשבר...

אני לא מסוגלת להכיל את זה יותר, אני מרגישה מרומה פעם אחרי פעם, אני כועסת על עצמי שלא ביטלתי את האירוסים באותה תקופה, הסיבה היחידה שמונעת ממני לחזור לבית של ההורים שלי היא שאין לי פנים לבוא ולהגיד להם-צדקתם, לא הייתי צריכה להתחתן איתו. אני הייתי מוכנה לעשות בשבילו הכל, הכל!!! ובכל פעם שגילינו עוד שקר אמרתי לו-תגיד לי עכשיו את כל השקרים כי אח"כ אני לא אוכל להכיל את זה, והוא בכל פעם אמר לי-לא זהו אין עוד שקר. והיה עוד. אני לא מסוגלת לראות אותו אפילו, אני לא רוצה לחזור הביתה-אבל אין לי ברירה. בנוסף לכל אני חושבת שאני בהריון ואני לא רוצה לעשות בדיקה כשאנחנו במצב כזה כי אני רוצה שנתבשר על הריון בשמחה ולא בעצב ובתחושת ריחוק. אני רוצה לשמוח בהריון הזה-וכרגע אני לא שם. אני מרגישה כ"כ לבד. הייתי רוצה שיבוא ויגיד לי-די! זהו! נגמר! השקרים היו מנת חלקי עד עכשיו אבל מעכשיו זהו אני אלחם ביצר הזה אני אלחם למען שנינו ואעניק לשנינו חיים טובים יותר. אבל לא. כל מה שהוא עושה זה לבכות ולהגיד לי-תביני אותי אני חלש ומסכן-וזה עוד יותר מרחיק אותי ממנו!!! אם אתה כ"כ חלש ומסכן אז מה אני עושה איתך?!?!?!?! אני רוצה חיים טובים יותר לשנינו, האפשרות של טיפול עלתה על הפרק אך אני לא יודעת אם יש לי כוחות לעבור איתו תהליך יחד אני לא יודעת אם אני מסוגלת להאמין בו ולסמוך עליו שהוא יוכל להיות בעל ואבא איתן ויציב. בא לי לזרוק הכל וללכת. הוא אומר לי כל הזמן "אני רוצה למות לא מגיע לי כלום לא מגיע לי שתתייחסי אליי" וזה מתסכל אותי!!! הוא שואב אותי פנימה. הוא הכניס אותי למעגל שחור ובמקום להוציא את שנינו הוא גורם לנו לשקוע עוד יותר. עד עכשיו ניסיתי אני להוציא את שנינו, אך ללא הועיל. האמון שלי נפגע. נשבר. אני צריכה הפוגה ממנו, אני רוצה חופש של חודש!!! אך לאן אלך? להורים שלי? לאן? אני מרגישה כ"כ אבודה ובודדה, שבא לי לזרוק הכל מאחוריי ולהתחיל מחדש. אני אוהבת אותו כ"כ, אבל נפערה בינינו תהום כ"כ עמוקה, שספק אם ניתן לתקנה. בבקשה תעזור לי, אני אובדת עצות לגמרי. תודה!

תשובה

שלום וברכה

אתחיל מהסוף, את כותבת שאת אוהבת אותו כל כך ושאת מודעת לתהום העמוקה אשר נפערה ביניכם. את התשובה לשאלה אם ניתן לגשר על התהום הזאת לא אוכל לספק לך כי אם לנסות להביא אותך לענות על השאלה בעצמך.

את כותבת שאין לך ברירה אלא לחזור הבייתה, איני מסכים שאין לך ברירה, אמנם זו לא סוגיה פשוטה וכמובן שצעד כזה הינו מאוד משמעותי אשר אמירה חזקה בצידו, אך הוא תמיד נתון לבחירתך. חשבי האם הפוגה או חופש ממנו ישרתו את מטרתך.

לאור הצהרתך על אהבתך אליו איני סבור שזה הצעד הנכון, לפחות לא כרגע, אם בכוונתך לנסות בכל זאת לגשר על התהום הפעורה ביניכם.

את כותבת שרצית לבטל את האירוסין ושאת כועסת על עצמך שלא עשית כן, אין זה הזמן להאשמה עצמית וזה גם לא עוזר לעניין כלל, מוטב שתתמקדי בלב העניין וכך תוכלי לקבל החלטות ביתר תבונה. שאלה חשובה מאוד היא, "אם הוא כזה חלש, מה אני עושה איתו?" והיא קשורה לאותה האשמה העצמית שאינה מסייעת כאמור.

לגבי הורייך, את זקוקה היום לתמיכה של האנשים הקרובים אלייך (בוודאי אם אכן את בהיריון) ואני מניח שהורייך אוהבים אותך ודואגים לך גם אם הם סבורים שעשית בחירה שגויה בעבר. אל תביישי לבוא ולספר להם את אשר על לבך ובקשי את אוזנם הקשבת, ייתכן שהם ידחפו אותך לכיוון של פרידה וכדו' כדי להוכיח שהם צדקו בעבר ובכל זאת אל תוותרי על קבלת ההחלטות הבלעדית לעצמך מתוך שיקול דעת והתבוננות בתמונה הכוללת.

לעניין עצמו. נושא הדימוי העצמי האידיאלי, מוכר מאוד בפסיכולוגיה. האדם שואף להיות דומה בתכונות או מידות לאנשים אותם הוא מעריך או מעריץ, הוא בונה לעצמו מודל אידיאלי של עצמו שלרוב אינו מושג, עובדה המעמידה את האדם בפער בלתי נסבל ובייאוש מעצמו, כתוצאה מכך הוא חווה נפילות ופגיעה חזקה בדימוי העצמי האמיתי שלו, כך נוצרת מסיכת השקר או האני בשקרי שנועדה להגן על האדם. זה מתבטא במישור הרוחני/דתי וכן בהתמסכנות ואי לקיחת אחריות על העבר ואי יכולת להתחייב על העתיד. לפי תיאורך והאמירות שלו כלפי עצמו כפי שהזכרת במכתבך, נראה כי בעלך סובל מסימפטום זה (כמובן שדרושה אבחנה מקצועית) ועל כן הוא זקוק לעזרה מקצועית חיצונית.

אשר על כן, ראשית כל אני חושב שכדאי ללמד עליו זכות ולא להתייאש, על אף הנפילות וההבטחות שהיו בדרך, זאת מפני שכל עוד הוא אינו מקבל עזרה, הוא אינו מודע למצבו ושוקע עוד יותר בתהום הפעורה. על כן אל לך להרגיש מרומה, לימוד זכות והכלה (לתקופת מה שתקבעי לעצמך) תאפשר לך להתבונן על הניסיון הניצב בפנייך ממקום שונה ובאם יירתם לעזור לעצמו, תוכלו בעז"ה לבנות מחדש את האמון ביניכם.

אמנם רק במעלה הדרך תוכלי לשפר את יכולתך להעריך אותו בתור אבא יציב ואיתן בעתיד, אך באם הוא ייעתר ויסכים לעזור לעצמו, הדבר ייתן לך בעז"ה תקווה ורוח חיובית בשביל העתיד. מצידו, אני מאמין שברגע שהוא יבחין בשינוי נקודת המבט מצידך הוא יוכל גם לקחת אחריות על חייו/חייכם וייתן בך אמון שתהיי שם כדי לתמוך בו.

בשביל שכל זה יצליח, עלייך למצוא את הדרך לגייס אותו, מתוך לקיחת אחריות גם בעצמך ובאופן שלא יאיים עליו. אם יידע שגם את בתהליך, הוא ייאות בעז"ה להיכנס לתהליך שיסייע להיטיב את הזוגיות שלכם.

תוכלי לפנות אליו בדרך של שיתוף ברגשותייך ומחשבותייך, תוך היעדר שיפוטיות וברצון לדיאלוג, הקשבה ואמפתיה. שיח אמיתי זה יחולל בעז"ה את מה שנאמר "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" ובעזרת ה' תוכלו להתחיל מחדש מנקודה זאת ולחזק את אדני ביתכם לבניין עדי עד.

אם אכן את הרה, על אחת כמה וכמה שהדבר כדאי ומשתלם, בשבילכם ובוודאי עבור התינוק/ת העתידה/ה להפציע לעולם,להורים אוהבים ושמאושרים.

בברכה רבה

עזרא היידו MCI

מאמן מומחה, NLP ומגשר משפחה, ברוח היהדות