מה זה אומר אם אני מהרהרת שאני בוכה לפני משהי שאני משוחחת איתה, אבל כשאני באמת במציאות מדברת איתה אני על אותו נושא-זה לא קורה?
תשובה
שלום לך
יש פעמים שאנו מרגישים חסומים רגשית למרות שאנו לא רוצים להיות כאלה.
לפעמים צריך קצת להכריח את עצמינו על מנת לפרוץ דרך.
חשוב אבל להעלות את השאלה האם בכי הוא מטרה בפני עצמה או עצם השיתוף והעלאת הרגשות בפני משהו אחר? נראה לי שהאחרון חשוב יותר ואילו בכי הוא אמצעי. אולי הדברים נעשים גם ללא הבכי?
בברכה,
נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה