אני רווקה בת שלושים. פניתי לטיפול כדי למצוא כוון עבודה ומקום, נשארתי באותו מקום ושיניתי עבודה, אבל אני יודעת שגם פניתי בשביל שמשהו יהיה איתי. עברו כמעט שנתיים ונראה לי שנקשרתי מאוד למטפלת שלי. דברתי איתה על זה, עדיין לא בשיחה פנים אל פנים, כי כרגע היא בחופשה. ניסיתי לדבר איתה דרך מיילים ואני יודעת שאני שולחת לה מיילים פשוט כדי לדבר איתה. היא נתנה לי כתובות של מקומות שהם קו חם לאנשים והציעה לי שאם ארגיש ממש צורךלדבר עם משהו שאפנה אליהם. נעלבתי קצת מהתשובה, כי רציתי שתגיד לי משהו מרגיע...הרגשתי שאני לא רוצה לפנות לאף אחד אחר ואין לי צורך פנימי לזה, זה רק עושה לי הרגשה לא טובה. החלטתי להסתדר עם מה שקיים כרגע וקצת יותר להתחזק באמונה, אבל קצת עצוב לי שהיא הגיבה כך, מצד שני אני מרגישה שזה גורם לי לתפוס את עצמי ולהרגיש שזה תלוי בי, אבל עדיין.. מה אוכל לעשות?
תשובה
שלום רב,
תנסי להתחזק מעט ולהחזיק מעמד בלעדיה, אך ברגע שתשוב מחופשה לפתוח את הנושא ולשתף אותה בעלבון שלך.
עדיף להסתייע בחברה או במישהו מהמשפחה, וקו חם הוא פתרון של בדלית ברירה.
היכולת להשתחרר בהדרגה מתלות והיכולת להפרד היא לב לבו של הטיפול, וכדאי לתת לעבודה איתה הזדמנות.
בהצלחה.